חפצא דאיסורא
שבוע טוב!
מדוע אין דין למנוע מקטן איסורים (אלא רק ספיה אסורה), והרי לימד אותנו הגרש"ש שמלבד אזהרת האיסור, יש גם חפצא מציאותי (ולא משנה אם נגדירו כרמב"ם שזה כרעל או כמהר"ל שציווי התורה עשה זאת), וא"כ שנמנע אותו מלפגוע בחפצא?
האם ניתן ללמוד מזה שדין אפרושי מאיסורא הוא על האזהרה או המרידה ולא על הפגיעה בחפצא עצמו?
ובמיוחד לדברי רעק"א שצריך להפריש מתעסק למרות שלא עובר איסור, בגלל שלמעשה פוגע בחפצא (מלבד איסור שבת שכל עניינו מעשה מחשבת)?
אומנם אפשר להקשות מדברי הש"ך וש"א שעדיף למנוע תינוקות מלינוק מגויים היות ו'פה שעתיד לדבר עם השכינה', שא"כ מדוע אין ממש דין להפריש?
תודה
ראשית, אם הציווי יוצר את הבעיות אז קטן שאינו מצווה לא ייפגע מהבעיות. שנית, אולי יש עניין להפריש, אבל לא בהכרח צריך להיות חיוב להפריש. לא כל דבר שראוי לעשות ההלכה מצווה לעשות, ולהיפך.
תודה על התשובה.
אין זה נכון שאם הציווי יוצר אז אין חפ"ד למי שלא צווה, היות שכוונת המהר"ל היא שאין סיבת האיסור הוא המציאות, אלא התורה חידשה את הסיבה,
אך אין כוונתו שהאיסור מתייחס לידיעה (שזה תפיסת הגר"י שרייבר)
מי דיבר על ידיעה? קטן אינו מצווה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer