חצי שיעור

השאלה הזאת נמחקה כנראה (כי היא חזרה המון פעמים). אני מחזיר אותה:

has asked a question "חצי שיעור.":
המשנה ביומא כותבת כי רק על אכילה ושתיה נכרתים ביום הכיפורים, אך לא על שאר העינויים.חלק מהראשונים כותבים שזאת מפני ששאר העינויים הם דרבנן, אך היראים כותב שגם עינויים אלו הם מדאורייתא, אלא שהם איסור עשה.ומקשה היראים- שהרי ראינו שלמלך וכלה מותר לסוך ידיהם, והניחא אם האיסור הוא דרבנן, אך אם האיסור הוא דאורייתא מאי אולמיה דחכמים להתירו? ומיישב, שהאיסור הוא על סיכת כל הגוף, ומה שהותר, זה לסוך רק חלקים ממנו.ובאור גדול הקשה- שהרי הוכרע כשיטת ר\\\' יוחנן, שחצי שיעור אסור מן התורה, וא\\\'\\\'כ עדיין יהיה איסור דאורייתא.ומיישבים האחרונים, שסיכת כל הגוף היא סוג שונה של הנאה מסיכת חלקו.ולא הבנתי מדוע לא יישבו האחרונים יישוב פשוט- שהרי עניין השיעור שהתורה נתנה הוא סך הכל הכמות שבה צריך לעבור על האיסור ובו נענשים אך בנידון דידן אין כל משמעות לכמות והראיה שאם ישטוף מאה פעמים את הזרת פשוט שלא יהיה יותר מחצי שיעור למרות שכמותית השטיפה שקולה לסיכת כל הגוף, ומכך רואים ששטיפת כל הגוף היא הגדרת האיסור ולדון בסיכת מקצת חצי שיעור יהיה שקול ללדון באוכל בשר בלבד כעובר על חצי שיעור מבשר בחלב..ואולי מה שאחזו האחרונים הוא כך:שהרי דין האוכל איסור פחות מכזית הוא פטור אלא אם כן המאכל היה בריה ואז לוקה גם לולי כך וחזינן שעניין השיעור אינו כמות אלא \\\'\\\'יחידה\\\'\\\', והיינו שיש צורך לבצע את מעשה האיסור ביחידה שלמה בשביל להענש, ובעלמא מה שמגדיר יחידה הוא כמות של כזית, מלבד במקרים בהם הנאכל הוא בריה.ומהשתא מבואר שבנידו\\\'\\\'ד כל מה שלא לוקה כאשר סך את אותה כמות אלא שאינה גוף שלם, הוא מפני שיש כאן כמה חלקי יחידה שלא הצטרפו ליחידה אחת, ומה שבסיכה המגדיר של יחידה הוא רק בריה, הוא אולי מפני שהסיכה היא בחלק מתוך גוף שלם, והו הדין שמי שיכרסם פולקע מהתרנגול עצמו יהיה פטור.. ואולי הוא מצד ההגדרות של סיכה לעומת האכילה. האם הרב יכול להסביר חילוק בין סיכה לאכילה, ובכלל האם הרב חושב שזה נכון?