טיפש אומר מה שחכם חושב… (בעקבות התפטרותו של גזאיי)

מדובר על סטאנדאפיסט חריידי ממוצא אתיופי…

בס"ד כ"ה בסיון תש"פ

זה לא חידוש גדול ביהדות שיש שכר ועונש, והדיבור בזה יכול להועיל לאנשים שיש בהם אמונה בסיסית בתורה, אלא שנמשכים אחרי הנורמות הנהוגות ב'רחוב'.

ברם, בקהל שבו האמונה בתורה לא ברורה – יש בעיה עם דיבורים על שכר ועונש המביאים לאנטגוניזם, ועל כן הסיק הרב ברוך גזהיי את המסקנה המתבקשת, שעליו להמשיך לתת שיעורים ודרשות לקהל מאמין, ולא לשבת בכנסת.

מספרים שהציעו לרב מפוניבז' הגרי"ש כהנמן שהיה נואם בחסד להיבחר לכנסת. הוא סירב באומרו: 'הרי כל פעם שאשמע שם דברי כפירה ונאצה נגד התורה – איאלץ לקרוע את בגדיי. אין לי כסף לקנות בגד חדש בכל יום 🙂

עכ"פ, במקומו של ר' ברוך גזהיי ייכנס לכנסת ר' יעקב אברהם. סוף סוף נזכה לייצוג של משפחת 'אברהם' בכנסת 🙂

בברכה, ש"}צ

על כשרון הנאום המופלא של הרב מפוניבז' סיפר יהודי דתי שהיה קצין בצה"ל בזמן מלחמת השחרור. יום אחד מבקש ממנו המג"ד שייקח אותו לשמוע דרשה של הרב מפוניבז'.

שאלו הקצין הדתי: מה יום מיומיים?'. נה לו המג"ד: 'אני צריך לשפוט חייל שאיחר להגיע לבסיס. החייל הצטדק שהיה בדרשה של הרב מפוניבז'. אמר המג"ד: 'אינני יכול לשפוט אותו עד שאתרשם בעצמי, האם דרשתו של הרב מפוניבז' מושכת כל כך עד שלא ניתן להפסיק באמצע?'

הלכו הקצין והמג"ד לשמוע דרשה של הרב מפוניבז'. המג"ד הורה לקצין שיסמן לו אחרי חצי ש/עה שעליהם לצאת. אחרי חצי שעה סימן הקצין למג"ד שהגיע הזמן לצאת, אך המג"ד השהיה מרותק לדברי הרב לא הסכים לצאת ונשאר עוד שעתיים עד שהרב סיים לדרוש. בסוף הדרשה אמר המג"ד: 'אני ממש מבין את החייל. אי אפשר לעזוב דרשה של הרב מפוניבז' באמצע…'.

וכבר כתבו דורשי רשומות (בהקדמת שבחי הבעש"ט): צריך להאמין שהסיפור היה יכול להיות נכון.

גם אם לא היה יכול היה להיות…

הסיפור על והמג"ד שהלך עם קצין דתי לשמוע את הרב מפוניבז' ויצא מרותק, פורסם לפני שנים בעלון 'שבת בשבתו' ע"י הקצין בעל המעשה, ושם פורש שמו. מי שרוצה לברר – מוזמן לחפש בכרכי העלון הישנים, ולחפש את בעל המעשה או את משפחתו

בהצלחה בבירור, ש"צ

לגמרי. לא מבין את האנשים שלא מאמינים לסיפורים בלי 2 עדים שעברו דרישה וחקירה. כולה סיפור.