טראנסדנטליות
אני באמצע חזרות על שתי עגלות וכדור פורח
יש דבר בסיסי שאני לא מצליח להבין בטיעון של קאנט, לטענתו אנו תופסים את העולם לפי כלי התודעה שלנו, ולכן אנו תופסים את כל העולם עפ"י סיבתיות ואינדוקציה כי כך התודעה שלנו עובדת.
מה שיוצא מזה שיכול להיות שפעם כשהדלקנו אש העץ נשרף, אבל אין שום ערובה שבעולם האמיתי זה קורה גם פעם נוספת, זה הכל נתפס בתודעה שלנו, כך שלמעשה אין עץ ואין אש והכל בתודעה.
דבר ראשון מה המשמעות של הנואומנה בכלל? אם אין בעולם כשלעצמו סיבתיות ואינדוקציה אז כל השינויים שקורים בעולם אינם קורים באמת, כי אם בעולם כשלעצמו אין סיבתיות אז אין שום טעם להניח שנוצרו דברים בגלל סיבות שפעלנו בהם, ואז רוב מוחלט של מה שאנחנו רואים בעולם הוא יציר התודעה שלנו (כולל כתבי קאנט), מבחינת המשמעות של הטיעון זה לא שקול לאידיאליזם מוחלט כמו של פרמנידס?
דבר נוסף, שאלת הדיוט ממש, לתפיסה הזו כשאני אוכל אין באמת אוכל והוא מעולם לא נוצר בעולם האמיתי, מכיוון שהגוף שלי צורך אנרגיה איך אני לא מת? גם צריכת האנרגיה של הגוף היא רק תפיסה תודעתית ולא קיים בעולם כשלעצמו? האם לא נגיע בשלב כלשהו למסקנה שהעולם כשלעצמו עומד בסתירה למושגי יסוד לוגיים? (במקרה הזה יוצא לי שבעולם התופעות חומר פיזי יכול להתקיים בלי אנרגיה, זה כמובן לא בגדר סתירה למושגי יסוד, השאלה היא אם רגרסיה של התופעות האלו לא תגיע לשם)
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אתה מערבב בין קאנט לברקלי. ברקלי היה אידיאליסט וטען שאכן אין עולם חיצוני, והכל קיים רק בתודעה שלנו. קאנט לעומתו, מניח בבירור שיש עולם חיצוני כשלעצמו (הנואומנה), אלא שאנחנו תופסים אותו דרך "משקפי" ההכרה והחשיבה שלנו (הפנומנה). העץ, האש, ומה שקורה ביניהם, משקפים משהו שבאמת מתרחש בעולם האובייקטיבי. אלא שהאופן שבו אנו מתארים אותם – צבעים, חום, מראות, וגם קשרים סיבתיים – הוא תרגום של המציאות הזו לשפת ההכרה האנושית. תפיסה, מעצם הגדרתה, היא הכנסת הדבר הנתפס למסגרת המושגית של התופס, ולכן זה לא אומר שאנחנו חיים באשליה או שהדברים אינם קיימים.
לגבי שאלתך על אכילה ומוות: אין כאן שום סתירה לוגית. לפי קאנט, עולם הפנומנה איננו חלום שרירותי או הזיה סובייקטיבית שאפשר להתעלם ממנה, אלא עולם שמתנהל לפי חוקי טבע וקטגוריות נוקשים שכפויים עלינו. הגוף שלך, האוכל, האנרגיה, ותהליכי חילוף החומרים – כולם שייכים לעולם הפנומנה. בתוך המערכת הזו קיימת חוקיות עקבית לחלוטין: אם לא תכניס אוכל פנומנלי לגוף הפנומנלי שלך, התוצאה הסיבתית (בתוך הפנומנה) תהיה מוות. המדע וחיי היומיום עוסקים כולם בפנומנה, ושם החוקים הללו עובדים באופן מלא. לכן אין פה חומר שמתקיים בלי אנרגיה נגד חוקי הפיזיקה, פשוט מפני שגם חוקי הפיזיקה הם עצמם חוקים פנומנליים שמסדירים את עולם התופעות. אבל כל זה משקף דברים שקורים במציאות עצמה. זה התיאור שלהם בשפה ובמערכת המושגית שלנו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לא ערבבתי בין קאנט לברקלי, אלא שאלתי מה ביניהם,
הרי הבעיה הבסיסית שממנה הגיע קאנט זה בעיות הסיבתיות והאינדוקציה
התשובה שלו זה שאלו משקפיים שאנחנו מלבישים על המציאות
אם במציאות אין סיבה ואינדוקציה, למה להניח שיש נואומנה, אם עשיתי פעולה מסוימת (נניח הדפסת ספרו של קאנט) התוצאה מגיעה מסיבה, אם בנואומנה אין באמת סיבתיות מה פתאום שבנואומנה יהיה שינוי בגלל הסיבה שפעלתי?
התיאור של מה שקורה במציאות נעשה בשפה שלנו, וזה כולל את הסיבתיות.
אם אני מבין נכון, הסיבתיות כן משקפת משהו שקורה במציאות, אלא שאנחנו קוראים לה סיבתיות ובעולם התופעות היא מופיעה אולי בצורה אחרת?
אז השאלה של יום רק עוברת שלב אחד אחורה, מי אמר לנו שהסיבתיות משקפת משהו במציאות, מכיוון שלא ראינו אותה אף פעם מי אמר שהיא קיימת?
זו בדיוק טענתו של קאנט. שמבנה החשיבה שלנו כופה עלינו את הראייה הזאת על המציאות.
השאלה היא אבל מה הבסיס לטעון שאכן יש משהו במציאות עצמה, הרי יום לא חלק על כך שהחשיבה שלנו עובדת עם סיבתיות, הטענה הייתה שאין לזה שום הצדקה וזו המצאה שהחשיבה שלנו המציאה.
הבנתי שהתשובה של קאנט היא שהסיבתיות היא משקפיים שדרכם אנחנו קוראים את המציאות, כלומר הנואמנה אולי לא עובדת עם סיבתיות, אבל זו הצורה שכך אנחנו קוראים את המציאות. כמו שהעולם ייראה ורוד למי שחובש משקפיים ורודות.
השאלה היא אם קורה משהו בעולם שאמור לקרות רק בהנחה שהעולם אכן ורוד, ואני מודע לזה שאני חושב משקפיים ורודות, אין סיבה לחשוב שבעולם קרה בכלל משהו. ואם הסיבתיות היא המשקפיים שלנו, למה כשאנחנו יוצרים סיבה למשהו אנחנו מניחים שהתוצאה קרתה?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer