יחס כלפי נשים

שלום
כיצד יש להבין את הפער הברור בין גישת המקרא לנושא יחסי גברים ונשים וצניעות – שבה, למעט דיני עריות וזנות, אין כמעט הגבלות מפורשות על קשרים או על הבעת רגש, ואף מופיעים בתנ"ך תיאורים טבעיים של קִרבה ואהבה (כדוגמת יעקב ורחל, דוד ובת־שבע, שיר השירים, וכן בנות ישראל היוצאות לחולל בכרמים) – לבין גישת חז"ל, שבה ניכרת החמרה ניכרת בהלכות צניעות ובהרחקה בין המינים, עד כדי איסור הסתכלות, שמיעת קול, ואף צורות לבוש והתנהגות שנחשבות “דת יהודית” וכמו שרואים שגישה זו ממשיכה עד היום דרך הרמב"ם והשו"ע, מאיפה כל זה הגיע ומדוע זה השתנה כך?