יחס למסורת יהודי אתיופיה

מעמדם ההלכתי של יהודי אתיופיה ושל ההלכה שלהם היא סוגיא מרתקת שמאתגרת את התפיסות ההלכתיות שלנו. גם אם מקבלים את מלוא טענותיהם ההיסטוריות, הם נשענים על מסורת שקדמה לתלמודים, ולכן ההלכה שלהם לא מכילה חלק ניכר מהתורה שבעל פה. עקרונית אפשר היה להרחיב את השאלה ולתהות האם אפשר לוותר על תושבע"פ בכלל לאור מסורת ההלכה של יהודי אתיופיה.
 
 
 
לגביהם עצמם התלמוד באמת לא מחייב מפני שהם לא היו שותפים לקבלתו כקודקס המחייב. מאידך, אם הם ירצו להצטרף להקהילה ההלכתית-תלמודית דומני שיהיה עליהם לקבל את סמכותו בכך שהם מצטרפים אליה. הם צריכים "להתגייר" לחומרא לפחות במובן הזה. אמנם הם יכולים לא להצטרף ואז יוכלו באופן לגמרי לגיטימי להמשיך את מסורתם כמובן. אני חושב שבבי"ד של מעלה לא יוכלו לבוא אליהם בטענה כלשהי.
אבל דומני שבדיוק בגלל זה גישתם לחומרת רבי זירא לא רלוונטית. קיבלנו על עצמנו את התלמוד כקוד ההלכתי המחייב, ולכן קבוצה שלא מחוייבת לתלמוד לא יכולה להוות אופציה הלכתית עבורנו (אם כי הם לשיטתם בהחלט יכולים לנהוג כך). הרי אפשר להרחיק לכת עוד יותר ולקבל את המוסרת הנוצרית שגם היא התפלגה מאיתנו בשלב כלשהו.
המחוייבות לתלמוד פירושה שאנחנו כן פועלים בתוך המסגרת התלמודית. במסגרת הזאת ניתן כמובן לדון האם חומרת רבי זירא מחייבת או לא וזה הנושא של ד"ר רוזנק. אבל לדעתי המסורת האתיופית שלא פועלת במסגרת הזאת לא רלוונטית לדיון.
——————————————————————————————
שואל:
 
הבנתי שהרב שרון ניסה לאחד בין ההלכה התלמודית למסורת האתיופית עד כמה שניתן (למשל פסק שפיקוח נפש דוחה שבת, למרות שהמסורת האתיופית אומרת הפוך). נראה לי שבמקומות שהוא ראה שמדובר בגזרות או תקנות (ובייחוד שבטל טעמן) הוא הרגיש יותר חופשי לפסוק בהתאם למסורת האתיופית. אולי אפשר לראות בעצם העובדה שגם לאחר שהאתיופים נחשפו למסורת התלמודית, הם בכל זאת לא קיבלו (לפחות לפי פסיקת הרב שרון) את חומרת דרבי זירא על עצמם, אפשר לראות בזה פתח לביטול הגזרה, שהרי הרמבם אמר: "בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין". והרי הגזירה לא פשטה בכל ישראל (שהרי האתיופים לא קיבלו על עצמם את הגזירה הזו – גם לאחר שהתוודעו לגזירה). ועוד אמר הרמבם: "גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאין אותה הגזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפילו היה פחות מבית דין הראשון בחכמה ובמנין.". מה דעתך על הרעיון הזה?
 
 
 
 
אגב, מעניין לציין בהקשר הזה שבדומה למסורת חז"ל גם במסורת ביתא ישראל מתחילה ספירת העומר במוצאי חג הפסח, אך לא במוצאי החג הראשון אלא במוצאי שביעי של פסח (סביר להניח שהרב שרון התיישר להלכה התלמודית בהקשר הזה אבל לא בדקתי).
——————————————————————————————
הרב:
 
עם כל הכבוד לרב שרון (אנחנו מכירים היטב), זה שהוא מנסה לתאם בין המסורות אין לזה שום משמעות. בשלב הראשוני הזה כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. גם אם לוקחים ברצינות את המסורת ההלכתית שלהם ומתייחסים אליה כמו המסורת שלנו אז ספק בעיניי עד כמה בכלל הוא יכול להתיר לחלל שבת עבור פיקו"נ. הרי אם המסורת שלהם אוסרת זאת יש כאן חילול שבת, ומי שמו להתיר או לאסור? ממה נפשך או שהמסורת שלהם תקפה כמו שלנו או שאפשר לשחק בה כרצוננו, ואז גם אני יכול לעשות זאת על אף שאיני אתיופי. אין לו מעמד שונה משלי בעניין זה.
 
 
 
 
גם זה שאמרתי שהם יכולים להמשיך כמנהגם זה חידוש, שכן היה מקום לומר שעם ישראל קיבל את התלמוד והם צריכים להצטרף אליו (כמו אדם בודד שלא שמע על תקנה כלשהי שברור שלא נתייחס אליו כמסורת נפרדת והוא יהיה מחוייב להצטרף למה שהציבור קיבל). אז לקחת אותם כבסיס שאומר שהתקנה לא פשטה בכלל הציבור זה הרבה פחות סביר. מעבר לזה, יש דיונים ארוכים בתקנות שפשטו וחזרו ובטלו או להיפך. אבל דומני שאין צורך להגיע לזה.
 
 
 
לגבי ביטול תקנות וגזירות, ראשית מדובר במנהג ולא בגזירה. שנית, ה"גזירה" נגזרה מזמן והיא פשטה לגמרי. אין שום משמעות לזה שיש קהילה קטנה שלא שמעה עליה ולכן לא קיבלה אותה על עצמה.