ישראל והעמים

שלום לרב,
א. הגמ (סנהדרין עו:) מציגה את החזרת האבידה לכותי כדבר שלילי. רש"י מבאר: והמחזיר אבידה לכותי – השווה וחבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לכותי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם.
השאלה כמובן, למה? האם עשיה ללא ציווי תורני אלא מוסרי סתם הוא בעייתי? הרי הרסג נתן משמעות חשובה למוסר האנושי… וגם לתפיסת הרב, בנוגע למוסר אנושי ואלוהי, שהן שני מערכות ערכים וכו, איך זה מסתדר?
ב. לגבי קטעים בתפילה בהם מתפללים רק על עם ישראל, מדוע לא על כל הגויים? לדוגמה 'יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל" או ברכת על הצדיקים ולא חסרות דוגמאות.