ישראל לאן

תמיד טענתי ש"לא נראה שהרעיון הציוני היה מבריק במיוחד או בטוח ליהודים" ו"לא נראה שיש עתיד זוהר למדינת היהודים"
כמובן. התווכחתי, עיצבנתי, רוחמתי, ע"י הסובבים אבל באמת חשבתי כך מעבר להנאה מהפרובוקציה.
כמובן שבהינתן המדינה אני תומך בה ואוהב אותה – וצר לי עליה –
נדמה שכולם בטוחים שהנה נמוטט את חמאס ובא שלום עלינו. כלל לא ברור שנצליח, אבל גם אם נמוטט את חמאס, האידיאולוגיה שלו חיה בלב העזתים.
נחליף את החמאס ברשות? א: מי אמר שהרשות תחזיק מעמד שבועיים. ב: בא לא נשכח את ג'נין (אולי זה חלק מא') ג: מה או מי יהיה ביום שאחרי מנסור עבאס. בקלות עולה לשלטון יאסין משודרג. מדברים על זה שטיפח ו מפלצת והנה הגיהינום השתחרר? הרשות יכולה להתגלות כמפלצת מאסיבית בהרבה בעוד כמה עשורים או פחות. העזתיים של היום הם לא העזתיים של לפני 20 שנה שהם בטח לא אלו של לפני 50 שנה. שינוי אופי כזה בהחלט יכול לקרות לערביי יו"ש (מכתבות עומק שנעשו על הנוער הפלשתיני, ועוד אינדיקציות, אנבא זעם שאכן כבר קורה שינוי לרעה) את גדר ההפרדה ביו"ש (שלעיתים ממש על שני צידיה נכונים בניינים משני ה"העמים") לא ניתן לאבטח כמו הגדר בעזה שגם היא… נו שוין.
יש בי אולי שביב של תקווה לגבי דו קיום שלו עם ערביי ישראל, שרבים, אולי רובם, בעקביות מציגים עצמם כפלשתינים אנטי ישראלים כשמגיעים כתבים זרים לראיין אותם.
וזה סתם הנמלה… יש טנקים בדמות איראן, חיזבאללה, וכדו'
ניתן לטעון שגם בעולם אנחנו לא בטוחים וע"ע שואת יהדות אירופה והפוגרומים ביהודי ערב וכו'. אבל, ואני מתנצל שאני מתעלם מהנחות על מניעים רוחניים לרדיפת היהודים כהכרח נצחי, בארה"ב הדבר לא נראה כך. בעיקר השנאה המופנית כלפינו היום היא בעולם הערבי והמוסלמי תחת עילת הציונות וה"כיבוש". ובכלל, מבלי להיכנס לאפולוגטיקה פלורליסטית, נראה שהמוסלמים די חיים על חרבם, אז אין זה פלא.
אני מנחש שתסכים איתי בעניין חוסר המיוחדות הרוחנית שלנו לעניין שנאה – בין היתר בגלל היחס שלך לסגולת ישראל – (אני מודע לזה שזה נושא שונה, אבל מרגיש לי קצת אותו הרציונל)
אין פה שאלה קונקרטית כי אנחנו כבר פה ונשמח להישאר גם אם המונה רץ (אולי "לערוק" לחו"ל?). אבל בכל אופן מה דעתך על העניין?
תודה רבה.