כוח הטענה

שלום וברכה. התוס בבא בתרא ה ע\\\"ב בסוגיית מיגו נגד חזקת אין אדם פורע כותבים וז\\\"ל:
ומיהו קשה מדתנן ביבמות בפרק בית שמאי (דף קיא:) יבמה שאמרה תוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו אחר שלשים מבקשים הימנו ומפרש התם דעד שלשים יום מוקי איניש אנפשיה טפי לא מוקי ולכך לאחר שלשים יום אין כופין דלא מהימנא אף על גב דאית לה מיגו דאי בעיא אמרה אינו יכול לבא עלי דנאמנת כדמוכח בסוף נדרים (דף צא.):
השך בכלל המיגו אות י\\\' מחלק בין הסוגיא ביבמות, שם למעשה הנאמנות של האישה לא נובעת בפועל מהמיגו אלא מהחזקה שאישה לא מעיזה לבין נהסוגיא בבא בתרא שם הנאמנות היא מכוח המיגו עצמו. 
לכאורה חילוק זה רלוונטי רק אם מבינים שמיגו הוא כוח הטענה בצורה בה נקט הקובש שהכוח של הטענה הקודמת עובר לטענה החדשה, ואז אם הטענה הקודמת הייתה צריכה שילוב של חזקה עמ לנצח, אזי גם הטענה של המיגו תצטרך חזקה ומאחר שאין חזקה כזו המיגו לא יועיל. 
ברם, אם מיגו מבוסס על נאמנות או כוח טענה כפי שיטתך (מעין מוחזקות), אזי סוס אם פלוני היה טוען א הוא היה מנצח ולכן ברור שגם אם הוא יטען ב הוא ינצח כי זה מראה על אמינות/ מוחזקות