כופר שלא מדעת.

מורה נבוכים עונה על שאלתך ועל השגת הראבד שרבים וטובים הגשימו את האלוקים, וז"ל (ח"א פרק לו)
' ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות, בשל היותו מחונך כך, או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה זרה, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם . ואם תאמר כי פשטי הכתובים הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד עבודה זרה לא הביאוהו לעבדה כי אם דמיונות ומושגים גרועים . נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר יכולת עיונית. ואיני חושב לכופר מי שלא הוכח לו שלילת הגשמות, אך חושב אני לכופר מי שאינו קובע בדעתו שלילתה, ובפרט עם מציאות תרגום אנקלוס ותרגום יונתן בן עזיאל עליהם השלום, אשר הרחיקו את הגשמות תכלית ההרחקה'

כך שמאוד קשה ללמד עליהם זכות.

העולם נוהג לתת לדברים להיכנס באוזן אחת ולצאת באוזן השניה.

ללמד עליהם זכות אפשר בקלות אבל זה לא נוגע לשאלה האם להתפלל איתם.

וכשאני חושב על זה החב"דניקים די מזכירים את הסיפור של אותו שוטה שחשב שהוא משיח בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ק"כ) שהכשיר רבי משה פיינשטיין לתת גט (לקוח מ"קרן זוית" של נדב שנרב). נימוקו היה שכיון שאותו שוטה שומר זאת בסוד ומתנהג נורמאלי המחשבה הזו לא נובעת מפגם אפיסטמי אלא מפגם מוסרי (גאווה). באופן מעשי החב"דניקים – אם מאמינים באמונות הללו – שומרים זאת בסוד ולכן טיעונו של האגרות משה תקף לגביהם.

כפי שכתבתי למעלה הדיון אינו בשאלה האם יש להם דעת וגם לא האם הם אשמים )אנוסים, שוגגים או מזידים(. השאלה האם הם מאמינים בקב"ה והתשובה היא שלא. הם עוע"ז בשיתוף + הגשמה.

לדעתי, ברוב המקרים אפשר לצרף אותם למניין. וזאת משום שברוב עם ישראל התקבלו י"ג עקרי האמונה, ויש להם מעמד עליון. כשחב"דניק או ברסלבר אומר שהרבי הוא אלהים או משהו בסגנון הזה, הוא לא באמת מתכוון למה שהוא אומר, הוא בדרך כלל מבטא רגשות עזים של התקשרות לצדיק וכו' , אך אם תשאלו אותו "האם אתה מתכוון בדבריך לסתור את י"ג עקרי האמונה? אם יוכח לך שדבריך אודות אלוהות הצדיק סותרים אותם, האם תחזור בך?" בדרך כלל הם יענו שלי"ג עקרים יש מעמד עליון, ושתורות רבותיהם ואמונותיהם צריכות להתפרש על פיהם.
זאת אומרת, בסופו של דבר החב"דניק והברסלבר מעמידים את הי"ג עקרים כעקרונות על, שעל פיהם יש לפרש את החסידות. לכן הם נחשבים יהודים שמאמינים בייחוד השם.