כללי

לשאלתך, התשובה הקצרה היא שמשה רבנו אכן לא היה מזהה את רוב מוחלט של התורה וההלכה שאנחנו מקיימים היום, גם אצל הלא חרדים. אבל בובזמן אני טוען שאין בכך שום בעיה. האמירה שכל התורה כולה, על כל פרטיה ודקדוקיה, ניתנה למשה בסיני – היא אמירה נורמטיבית ולא עובדתית-היסטורית. היסטורית, מה שניתן בסיני הוא גרעין מצומצם מאוד: התורה שבכתב, פירושי מילים בסיסיים, כמה הלכות למשה מסיני, וכללי דרש ראשוניים שטרם עברו המשגה פורמלית. כמעט כל השאר – כ-99% מההלכה שבידינו – הוא פרי פיתוח, פרשנות וחקיקה של חכמי ישראל לאורך אלפי שנות היסטוריה. חז"ל עצמם מבטאים זאת באגדה המפורסמת במסכת מנחות, שם מתואר כיצד משה רבנו יושב בבית המדרש של רבי עקיבא ולא מבין מילה ממה שנאמר שם. מה שאנחנו עושים היום לא דומה למה שעשה משה רבנו, משום שהתורה היא חומר גלם שניתן לנו כדי שנשכלל ונפתח אותו בהתאם לנסיבות המשתנות, וכך היא לבשה את צורתה הנוכחית לאורך ההיסטוריה.

באשר לחלקה השני של שאלתך, הנוגע למודל החרדי ללימוד תורה ולראוותנות שאתה מתאר. כאן לדעתי עלינו להבחין בין הערך של לימוד התורה כשלעצמו, לבין ההתנהלות הסוציולוגית של החברה החרדית. לימוד תורה והקדשת החיים ליצירת תורה הם ערכים עליונים וחשובים מאין כמותם, והציבור החרדי אכן מצליח לשמר מסירות אמיתית ללימוד הזה. הבעיה בחברה החרדית אינה בעצם קיומה של אליטה לומדת, אלא בכך שהם הפכו את מסלול הקצה האליטיסטי הזה לסטנדרט חינוכי שמוחל על כולם ומבטל את כל שאר הערכים ןאף מצדיק התנהגות לא מוסרית בעליל.

אתה צודק לחלוטין שהמודל החברתי הזה בא לא פעם על חשבון ערכים אחרים ורומס אותם. החינוך החרדי לעתים קרובות מקדש חסרונות כמו בורות, עוני, תלותיות, פרזיטיות, פרימיטיביות, וחוסר קשר עם המציאות, וכמובן גם אמונה שגויה בעליל, במקום להשלים עמם רק כדיעבד. הוא מתמקד פעמים רבות בסממנים חיצוניים-תרבותיים כמו צורת לבוש, הגייה והשתייכות מגזרית, ובמקרים רבים מדחיק את המוסר הטבעי והאוניברסלי מפני מה שנתפס בעיניהם כ"הלכה" (אף שההלכה והמוסר הן שתי קטגוריות בלתי תלויות). התוצאה של הגישה הדוגמטית הזו היא מערכת שמייצרת "שקרים קדושים", עיוות של המציאות ושל ההיסטוריה, ודיכוי של אנשים שאינם מתאימים לשטאנץ האחיד.

לכן, הקושי אינו בעובדה שמשה רבנו לא היה מזהה את פסיקות החזון איש או את פסקי המשנה ברורה – זו דרכה הטבעית, הבריאה והרצויה של מסורת דינמית ומתפתחת שניתנה לבני אדם. הבעיה האמיתית צצה כאשר הופכים את התורה למערכת כפויה ונוקשה שמבטלת את השכל הישר, מדכאת את המוסר הטבעי ומקדשת מוסכמות חברתיות כאילו ירדו מסיני. את זה לא רק משה לא היה מקבל. גם אני הקטן לא.

לכן השאלה מה משה היה אומר אינה חשובה. בין כה וכה אתה מכניס לראשו של משה את מה שאתה עצמך חושב (שהרי אין ל דרך לדעת מה הוא היה אומר פרט להליכה אחרי מה שנראה לך סביר. אז כבר תאמר את מה שיש לך לומר בשם עצמך. עזוב את משה).