כתיבת ספר תורה

לגבי דרישת טעמא דקרא, זכור לי שאמרת שהכלל הזה תקף רק לגבי מצוות מפורשות בכתוב ולא לגבי מצוות שיוצאות מדרשה. נראה שבמקרה הזה המצווה לא מפורשת בכתוב כי היא מדברת רק על שירת האזינו בפירוש (והתוספת לשאר התורה הוא מעין דרשה). ועוד שנראה בפשט הכתוב שאין פה ציווי כלל. וגם בגמרא עצמה לא ברור כל כך אם יש פה חיוב בכלל או שזה בגדר מצווה (כלומר מעשה טוב).

אגב, האם הרב קיים מצוות כתיבת ספר תורה?

ראשית, זה לא מדויק. בשאג"א דן בזה ותלה בזה מחלוקת ראשונים, האם כתבו לכם את השירה הזאת מדבר על האזינו (ומה שכותבים את התורה זה מפני שאין כותבים אותה פרשיות פרשיות) או על התורה עצמה.
אבל אתה צודק שבדרשות יש יותר מקום לטעמא דקרא. ועדיין המהלך של הרא"ש הוא מרחיק לכת, שכן הוא שינה לגמרי את גדר המצווה ממה שהיה במקורו. זה לא פרט כזה או אחר במצווה אלא שינוי גמור. יש מעט מאד דוגמאות כאלה, אם בכלל.

לגבי מה שעולה מפשט התורה אתה צודק. אבל להלכה מקובל שזוהי מצווה גמורה.
אני לא כתבתי ספר (אבל קניתי ספרי תושבע"פ 🙂 ).

קשה לי לקבל את הטענה לגבי חומש בעיקר לגבי הקדשת זמן,
משום שהרי על כך נאמרה המצוה. זה לא שיש מישהו שיכול לכתוב ספר תורה בכמה דקות. לכולם זה יקח חמישית מזמנם.
לגבי העלות הממונית האם אין מקום לחייב להקצות חמישית מההכנסה הפנויה לאורך זמן כך שיתקיימו שני הדינים כאחד. גם המצוה תעלה בידינו וגם לא הוצאנו יותר מחומש?

כל אלו רק שיקולים שחזו לאיצטרופי. אין לאנשים גם מקום לשמור את הספר הזה בצורה סבירה. כיום גם לא לומדים מספר כזה ובכלל מיעוט הלימוד הוא מהתורה (ולכן סברת הרא"ש).

תודה רבה!!