להזכיר יציאת מצרים בימות המשיח

פעם חשבתי על דרך אמפירית לזהות אם אנחנו נמצאים בעידן קיבוץ הגלויות:

ויקרא פרק יד פסוק לד
כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם

חז"ל דורשים לגבי צמד המילים כי תבאו – ביאת כולכם בעינן. כלומר, מתי שנגיע למצב של "ביאת כולכם" הקב"ה אמור להתחיל לתת נגעי צרעת בבתים.

יש לכך נפק"מ הלכתיות נוספות מעבר להזכרת יציאת מצרים בלילות, למשל: מצוות יובל נוהגת רק בזמן של "ביאת כולכם", וגם שמיטה תהיה מדאורייתא, וגם חלה ותרומה.

דומני שאם כל היהודים יהיו בארץ ישראל אז טכנית מדובר בקיבוץ גלויות וצריך להפסיק להזכיר את יציאת מצרים, לא?

למה?

הנפ"מ ההלכתיות ידועות. ואכן כבר כתבו כמה פוסקים שמבחינת מספר היהודים בעולם כיום אנחנו כבר די קרובים ל"רוב יושביה עליה" (לעניין שביעית וכו').
חזרת נגע הצרעת אכן יכולה להיות ראיה, אם כי גם הוא תלוי בעובדה של 'ביאת כולכם', ולא בכך שהביאה הזאת היא קיבוץ הגלויות המובטח.

כמה שאלות שעלו לי בעקבות תשובת הרב:
א. האם נפסיק להזכיר את יציאת מצרים גם בליל הסדר או רק בכל יום?
ב. האם נפסיק לומר את פרשת ויאמר?
ג. האם נפסיק לומר את פרשת גאל ישראל בברכות קריאת שמע לגמרי, או שנשנה את הנוסח שלה להזכיר את קיבוץ הגלויות והקמת מדינת ישראל?

(אם הרב רוצה השראה לשינוי הנוסח אפשר לקחת מההגדה שחיבר בן גוריון לקיבוץ שלו כאן:
https://www.zeevgalili.com/2011/04/14672
)

איני יודע. זו הלכתא למשיחא.

למשיחא במובן הפרסונלי שלו או במובן הקבוצתי שלו?

שניהם