לימוד ופסיקה

ראשית, לשום דבר לא צריך סמכות רבנית, ולו רק מפני שאין סמכות כזאת. סמכות פורמלית יש רק לסנהדרין. דיני הקניין בהלכה לא  מושפעים מדיני הקניין המשפטיים. דיני הקניין בהלכה הם הדינים המשפטיים עצמם. תורת המשפטים לא נותנת תוקף להלכה אלא מהווה בסיס לאיסור לא תגזול. האיסור לא מקבל תוקף מהסכמת האנשים. דיני הקניין קובעים בעלויות מקבלים תוקף מההסכמה, ואז איסור לא תגזול חל עליהם. אם יש חברה מעוותת אז היא לא בסדר. השאלה האם דיניה לא מחייבים היא שאלה שונה. אם בפועל במקום כלשהו אין בכלל דיני קניין (כמו בשואה, כפי שדיברנו בשיעור), זה כן תקף לדעתי מפני שזוהי המציאות. אבל חוק מעוות אחד לא בהכרח יהיה תקף רק בגלל שהוא חוקק. כמו ההבחנה בדינא דמלכותא לגבי דינא דחמסנותא.