למה לא אנטי-ריאליזם מוסרי?

לכבוד הרב מיכי, 
אני אוהב מאוד את החילוק שלך בין הלכה למוסר. אלה שני תחומים שונים לגמרי, וממילא כל הקושיות על "המוסר בהלכה" נופלות. אבל נראה לי שהאמונה שלך במוסר אובייקטיבי יוצרת בעיה רצינית: אתה נאלץ להניח את קיומן של שתי מערכות שמקורן באל ושמשום מה מתנגשות לפעמים בלי דרך עקרונית להכריע ביניהן (כתבת שההלכה תגבר ברוב המקרים, אבל כמדומני שגם לך אין הליך ברור). אז… למה לא אנטי-ריאליזם מוסרי? הרווח ברור: לא צריך להגיד שציוויו של האל אינו תואם את רצונו של האל ולא צריך שום הליך להכריע במקרה של התנגשות. אין "עובדות מוסריות", וההלכה מבטאת ערכים דתיים (ואילו הייתי שומר תורה ומצוות, הייתי משתדל לנסח משהו בקווים הובסיאניים, contractarianism). יתרון נוסף הוא שלא צריך להתעקש על המוטיביציה להיות מוסרי כעל "מושכל ראשון" או אקסיומה; המוסר הוא עניין רציונלי, והשאלה "למה שאהיה רציונלי?" היא סרת טעם. 
אז למה בעצם ההתעקשות על מוסר אובייקטיבי?