לפני עיוור

שאלה קשה. מצד אחד חברות היא ערך חשוב, בפרט בצבא. אבל על פניו נראה שזה בכל זאת אסור שכן יש כאן סיוע לדבר עבירה, ואפילו לפני עיוור (כי אין מישהו אחר שיחליף אותו, וזהו מצב של תרי עברי דנהרא). אבל יש כמה וכמה צדדים להקל.
1. אתה לא מסייע לו במעשה שלו אלא רק מאפשר אותו. הוא מבקש ממך החלפה ואתה נענה. זה כשלעצמו לגמרי לגיטימי. מה שהוא מחליט לעשות זה עניין שלו. כעין זה התירו לחלל שבת להצלת חיי חילוני למרות שאין כאן חילול שבת כדי שישמור שבתות הרבה, שכן אתה מאפשר לו לשמור שבתות ומה שהוא מחליט לעשות בפועל זה חשבון שלו.
2. מעבר לזה, אם הוא לא מאמין בכלל אז לדעתי עבירותיו אינן עבירות ואין כאן סיוע או הכשלה.
3. מעבר לזה, חופשות כאלה משפרות את מצב הרוח והמוראל ומסייעות ללחימה.
4. מעבר לזה, הוא יכול לחלל שבת גם בצבא אם לא תחליף אותו. כך או כך הוא אינו שומר שבת.
5. בנוסף, יש בסירוב כזה חילול השם כמו שכתבו הפוסקים לגבי היתר הגשת כיבוד לאורח חילוני שאתה יודע שלא יברך.
6. ולבסוף, אם לא תסכימו לעשות זאת, זה מקשה מאד על שירות משותף של דתיים וחילוניים בצבא, דבר בעייתי כשלעצמו.
מכל הסיבות הללו בשורה התחתונה לדעתי זה מותר ואף ראוי לעשות זאת לכתחילה (בגלל ערך החברות).