לפני עיוור

שמעתי את התזה שלך לגבי הכשלת חילוני בעבירה. אם הבנתי נכון, אתה טוען שחילוני, אף שהוא מחויב במצוות, אינו יכול לקיים אותן במובן ההלכתי כל עוד לא קיבל על עצמו את המערכת ההלכתית. ומאותה סיבה, גם כאשר הוא עושה מעשה שנחשב לעבירה, אין למעשה הזה שם של עבירה מבחינתו. ממילא, גם האיסור להכשיל אותו אינו קיים, שכן הוא אינו עובר איסור.

השאלה שלי היא כזאת: לכאורה, לכל המצוות והאיסורים שהקב"ה ציווה יש טעם ותכלית. בין אם מדובר בתיקון העולמות העליונים, כפי שמבואר בקבלה, ובין אם מדובר בטעמים אחרים. כלומר, מעבר לעצם הציווי, יש למעשה האסור משמעות מצד עצמו, ובמעבר על האיסור נגרם פגם כלשהו.

אם כן, גם אם נקבל את דבריך שלגבי החילוני אין למעשה שם של עבירה, משום שהוא אנוס או מכל הגדרה אחרת שאתה מציע, עדיין לכאורה הפגם שנגרם בעולם כתוצאה מן המעשה קיים. למשל, נסיעה בשבת גורמת לפגם מסוים, בלי קשר לשאלה אם האדם הנוסע נחשב מבחינה הלכתית לעובר עבירה.

ומכאן השאלה: מדוע שיהיה מותר לי להכשיל אותו בעשיית מעשה שגורם לפגם? הרי גם אם מבחינתו אין כאן עבירה, עדיין מתרחש משהו שלילי במציאות. ובמובן מסוים, כולנו ניזוקים מן הפגם שנוצר בעולם. אז אני בעצם מה שאני עושה, גורם בעיה לכולם (למרות שהעושה עצמו לא חיי הלכתית). כלומר, גם אם אין כאן איסור של 'לפני עיוו'" במובנו ההלכתי הרגיל, עדיין לכאורה יש טעם להימנע מלגרום למעשה שפוגע במציאות. מדוע אפוא יהיה מותר לי לסייע לו לעשותו?