לרמות בבחירות

הרב יכול להסביר למה הוא מתכוון? כי אני מניח שהוא היה שמח אילו באמת המפלגה שלו הייתה מנצחת.

ודאי שהייתי שמח אילו המפלגה או הגוש שאני תומך בהם היו מנצחים בבחירות בצורה כשרה. אבל יש הבדל יסודי בין הרצון הלגיטימי להשיג תוצאה מסוימת לבין הלגיטימיות של שבירת כללי המשחק כדי להשיג אותה.
הבעייתיות מחולקת לשני מישורים:
1. הצו הקטגורי שאומר להתנהל באופן שהייתי רוצה שיהיה חוק כללי. לא הייתי רוצה שאחרים ירמו כדי להשליט את עמדתם. בטור 122 – מבט נוסף על אלטרואיזם: הצו הקטגורי ודילמת האסיר הסברתי מדוע זה לא שיקול תוצאתי.
2. השיקול התוצאתי. רמאות כזאת עלולה להביא נזקים כבדים. ראשית, היית מרוויח בחירות פעם אחת ואז משלם מחיר כבר לטווח הארוך. גם כי אחרים היו עושים לך אותו דבר, וגם מפני שאתה הורס בזה את הרקמה החברתית ואת האמון במערכת ובכללי המשחק. אם לכל אזרח מותר לרמות כשהוא בטוח בצדקת דרכו, הדמוקרטיה והמסגרת החברתית אינן יכולות להתקיים.

מעבר לזה ישנם עוד שני שיקולים:
א. השיקול של ההיבריס. אחרים חושבים אחרת ממך, מנין הביטחון והגאווה שלך בכך שאתה צודק והם לא? הם רואים את הדברים אחרת ממך, גם אם זה מקומם אותך.
ב. מטרת הבחירות היא לא להביא לתוצאה הנכונה והטובה ביותר אלא לבטא את רצון הציבור. ואם רצון הציבור הוא שהממשלה תהיה X אינך יכול להעמיד ממשלה Y. כל ההצדקה לבחירות הוא שהממשלה שנבחרה משקת את רצון הציבור. ראה על כך בטור 66 – משמעותו של רוב: האם הרוב קובע? (וגם 69).

מסיבה זו הזכרתי את יגאל עמיר: גם הוא פעל מתוך משובת נפש ושכנוע פנימי עמוק שהוא מציל את המדינה מאסון, ונטל לעצמו את הרשות לחרוג מכללי המשחק ולהשתמש באמצעים פסולים בשם "מטרה עליונה". הלקח מכל מה שכתבתי כאן הוא שלאזרח או לקבוצה אין סמכות לרמוס את הכללים והחוקים בשם התוצאה המקווה.

הערת צד-

לא בהכרח צריך לייחס ליגאל עמיר מניעים פנימיים נעלים כמו "הצלת המדינה".
הוא היה בחור צעיר תימני דתי, בשוליים של החברה הדתית, שניסה למצוא חן בעיני האליטה המתנחלית האשכנזית, שכמובן לא ראו בו כשווה אליהם. זה ידוע שגזענות קיימת עדיין בציונות הדתית כיום, אז על אחת כמה וכמה גם אז. הוא לא היה ממשפחה בעלת שם או כסף. אולי הוא ניסה להרשים גם את מרגלית הר-שפי, בת לאצולת המתנחלים, שלבחור כמוהו לא היה שום סיכוי איתה כמובן.

בדומה לתופעה של חוזרים בתשובה שהופכים לרדיקלים וקיצוניים יתר על המידה על מנת להוכיח את עצמם, נראה שכך גם פועלים שוליים אחרים של החברה הדתית.

אם אני לא טועה, הפרופסור למתמטיקה מבר אילן שתכנן פיגוע ענק נגד ערבים הוא חוזר בתשובה. יגאל עמיר עצמו גם למד בבר אילן בצירוף מקרים מעניין.

כך או כך, פיגוע לאומני אינו נובע בהכרח ממניע אידאולוגי "טהור" בשם "מטרה עליונה" כלשהי ומתוך שאיפה "לעשות את הדבר הנכון". בהחלט יכול להיות שמדובר במניעים אנוכיים ושטחיים לכל דבר ועניין.