מדוע מתנגד אתה לאלוקות אימננטית?

אתה כתבת בעבר :
"יש צורך להגדיר את המושג אלוהים אבל אין שום צורך להגדיר את אלוהים או להכיר אותו."

אז אני אנסה להגדיר את המושג אלוקים :
"נשמת הנשמות" או "נשמת הבריאה" –
הנקודה הכי עמוקה שקיימת בכל פרט ופרט בבריאה. וזה משהו אינסופי (בניגוד למה שסוברים הפנתאיסטים), ושכולה בסך הכל הולכת ומשתכללת/משתלמת.

הדרך להגיע לאמונה באופן הזה היא מבפנים, ולא על ידי ראיות שכליות(טובות ככל שיהיו).

אני אדגים : לקיום שלי אני לא צריך ראיות שכליות, אלא חוויה פנימית.
כל ראיה שכלית ממילא יכולה להיות משהו שניתן להפריך או לפחות לפקפק בו. וכבר ראינו בעבר לא פעם דברים שכליים שהופרכו. מה שחשוב זה העניין ההכרתי.

ראיה לכך שהדברים צריכים להיות אימננטיים/הכרתיים ולא (רק) חיצוניים/שכליים :
אתה קיבלת ב YNET במה (כנראה הבמה הכי גדולה שאפשר לקבל במדינה), לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש פעמים. קיבלת חשיפה בלתי משוערת, אפשר לומר שכמעט
לכלל היהודים הרציונליסטים במדינה (שיודעים לקרוא).
ולמרות שמאד השתדלת והתנסחת יפה, לא בדיוק ראיתי גלי חזרה בתשובה שבאו בעקבות כתיבת המאמרים שלך (בלשון המעטה).
אפשר כמובן לכתוב ש"כולם מוטים" (משוחדים) וכו', ולכן הם לא זורמים (או חושבים) עם המהלך הלוגי שלך.אבל שורה תחתונה, אם הראיות השכליות אלו שמובילות ל"יש חיצוני", פשוט לא עושות את העבודה, אפשר בהחלט להתחיל לפקפק ביעילות שלהן (כמובן לא בנכונותן).

חשוב לי להדגיש שאיני שולל גם "יש חיצוני למציאות", אבל אין עניין לדבר עליו, כי אי אפשר לדבר על משהו שהוא באמתת "חיצוני למציאות, אבל שהיא אינה חלק ממנו").
לדבר על זה, זה בדיוק כמו לדבר עם הקיר על מכניקת הקוונטים במוצק.
מה זה רלוונטי לקיר?

לעומת זאת, לעניות דעתי רוב האנשים החוזרים בתשובה הגיעו לאמונה באלוקים (אמונה אמיתית ועוד איך, כולל קבלת תורה ומצוות) בגלל שמצאו את המקום האימננטי.

עוד ראיה סוג של מחשק מחשבה אולי) :
על פרויקט המוח הכחול בטח שמעת.
מה יקרה אם הפרויקט יצליח ב 100% ויצרו ממש אדם שיתנהג כמוני או כמוך.
איך יוכלו או לא יוכלו להוכיח שיש לו תודעה/הכרה ושלא מדובר בעצם ב"מחשב המושלם"?

תשובה : לא יוכלו להוכיח או להפריך. זה לא עניין שכלי.
זה עניין הכרתי שרק הוא (התוצר של המוח הכחול) יצליח "לדעת את עצמו".
אנחנו כולנו נהיה מאמינים. יהיו מאמינים שיאמינו שיש לו תודעה, ויהיו כאלו שיאמינו שהוא "מחשב מהלך".

אני מסכם את דבריי :
אלוקים זה "שורש המציאות" – המקום הכי אימננטי, עמוק ואינסופי.
הדרך להגיע לאלוקות זה בעניין ההכרה.
הובאו ראיות לשיטתי.

אני רואה הודעה ארוכה, אבל ראיות לא ראיתי. אפילו לא בדל. אבל אין פלא כי לא הגדרת בכלל על מה אתה מדבר. נשמת העולם זה משהו אחר, שאינו העולם? נא להגדיר ואז נוכל לדבר.
רק הערה לסיום. השאלה מה מצליח להחזיר אנשים בתשובה אינה רלוונטית לשאלה מהי האמת ומה מוגדר היטב. אתה גם לא יודע כמה אנשים חזרו בתשובה מטיעוניי או מהנונסנס שכתבת כאן. אז חסוך ממני את כל זה ודבר לעניין.
בהצלחה.

בעוד שהאתאיזם כופר במציאות אלוהית, והפנתאיזם מחבר את המציאות האלוהית והעולם וקושר אותם אחת בשניה ובכך מוחק את המשמעות של המציאות האלוהית וחוזר להיות אתאיזם.
1. הגדרה לפנאנתאיזם
הפנאנתיזם טוען כך: (ברמה פשטנית) כל העולם מחובר בצורה גמורה למציאות האלוהית אבל רק חלק מהמציאות האלוהית מחוברת לעולם.
2. מה שנובע מכך שהאדם יכול להכיר ממה שקורה בעולם חלק מהמציאות האלוהית אבל לא יכול להקיף לעולם את כולה מכיוון שהיא אינסופית שהרי היא אלוהית.
האם אין לזה משמעות? – יש לזה משמעות.
משל לאדם שמגיע לערימה אינסופית של מטבעות זהב למרות שלעולם לא יוכל לקחת את כולם א"א לומר שאין משמעות לזה שהאדם מגיע לזהב הוא יכול לקחת הרבה מטבעות שיוכל לקנות איתם דברים אז מה שלעולם לא יוכל לתפוס את הערימה בשלמותה.
3. הדגמה לתפיסה – אם אני רואה שעם ישראל חוזר לארצו אני יכול להסיק מכך שאלוהים מחזיר את עם ישראל לארצו ומכך אני מבין שזה רצון אלוהים ולכן אני יארוז את חפצי ויעלה לארץ ישראל ויתן תירוצים ל3 השבועות.
4. האם יש לכך הוכחות? ודאי שלא. הפנאנתאיזם נמצא בעולם של סברות, הוא לא מתימר להוכיח. השאלה היא אם זה נשמע לי הגיוני או לא. אם ההגיון שלי בהסתכלות על המציאות בעולם מראה לי שהיא אלוהות שמתגלה בעולם אז אאמין בזה אם זה נשמע לי לא הגיוני לא אאמין בזה. זה שאין לתאוריה הוכחה לא אומר בהכרח שאינה נכונה, אז למה אאמין בה? כי היא נשמעת לי הגיונית.
אשמח לדעת הרב.

עדין איני מבין. העולם ואנחנו קיימים או לא? אם הטענה היא שאנחנו קיימים אבל מהווים חלק מאלוקים, אז איני רואה במה זה שונה מהתפיסה הרגילה. זה רק מגדיר אחרת את אלוקים. אתה מציע להגדיר את המציאות + אלוקים ולתת למכלול הזה כולו את הכותרת אלוקים. לבריאות. מצדי תוכל לקרוא לזה טינקרבל. הוא אשר אמרתי, או פנתאיזם או תפיסה דואליסטית רגילה (אלוהים מול המציאות).

המשמעות בזה שמגדירים את המציאות כאלוהית זה שבסוף זה מחייב להאמין שמה שקורה במציאות הוא התגלות אלוהית וממילא אני צריך ללמוד את המשמעות של הגילוי האלוהי הזה מה זה מחייב אותי מה זה אומר לי.
בעוד שהתפיסה הרגילה היא לא מחייבת שתנועה מסויימת בעולם היא אלוהות וממילא יש לשאול האם בכלל אלוהים פעל את התנועה הזו וגם אם כן האם זה אומר בהכרח שהיא נכונה.
לדו' הקודמת בתפיסה הפנאנתאיסטית זה שעם ישראל חוזר לארצו זה תנועה אלוהית שפועל אותה אותו אלוהים שמתגלה בתוכנו והוא גם אותו אלוהים שהוציא אותנו ממצרים ונתן את התורה.
בתפיסה הרגילה זה שעם ישראל חוזר לארצו זה לא אומר בהכרח שאלוהים פועל את זה או רוצה בזה ולכן אפשר לומר שאלוהים לא פעל את זה וגם לא מנע את זה.
אחדד כשאומרים שהמציאות אלוהית היינו אותו אלוהים שהוציא אותנו ממצרים ונתן לנו את התורה והוא בודאי מתגלה עכשיו במציאות בשונה מהתפיסה הרגילה ששואלת האם אלוהים מתערב בעולם או לא – השאלה הזו ומשמעויותיה נפסקים בתפיסה הפנאנתאיסטית העולם הוא אלוהי על כל ההשלכות שנובעות מכך.

שאלתי מה ההגדרה של מה שכתבת ואתה עונה לי בנפקא מינה. זה בדיוק כמו לומר שהקב"ה פועל את מה שקורה בעולם, וגם אז אפשר לשאול מדוע הוא עושה מה שעשה. לחלופין, גם אם זה קורה לו אבל לא מעשה ידיו אז אולי זה סתם. אלו סתם מילים.