מה אתם אלוהי המוסר?!
בטורך (228) אתה דן במאמר של דוד אנוך ועמיתיו לגבי סברות סטטיסטיות ופרקטיות בהקשר המשפטי. כדי לדחות את הרציונליזציה שלהם לגבי האינטואיציה שלנו אתה כותב בין היתר:
"יתר על כן, גם אם השיקול הזה היה נכון (הנה counterfactual משלי), איני חושב שהוא מציע הסבר לאינטואיציה שלנו שמבחינה בין שני סוגי הראיות הללו. ספק רב בעיניי אם אנשים שחשים שאין להרשיע על בסיס ראיה סטטיסטית באמת עשו חישוב פרקטי מסוג כזה. בוודאי שזה לא מצדיק את האוניברסליות והתוקף שאנחנו חשים כלפי ההבחנה בין שני סוגי הראיות הללו. לכן סביר יותר שההבדל בין שני סוגי הראיות הוא סברא משפטית. יש לנו תחושה שלא נכון או לא ראוי להרשיע על בסיס ראיות כלליות שלא פונות ישירות לנאשם, גם אם מידת הוודאות שלהן דומה."
ברצוני להקיש מטיעון זה למחלוקת אחרת שלך עם אנוך לגבי תוקף המוסר. אתה טוען שצריך את אלוהים כמצווה (או רוצה ב) את המוסר כדי לתת לו תוקף מחייב, אחרת למה שאעשה זאת?
למה אי אפשר להקשות על שיטתך באותה מידה? ישנם המוני אנשים שגדלו וחונכו כאתאיסטים, אלוהים לא היה חלק מחייהם אף פעם, אך עדיין חשים אינטואיטיבית מחוייבים למוסר. לא סביר בכלל שבתת מודע הם מאמינים סמויים. האינטואיציה שלהם היא שעצם קיומם האונטי של הנורמות המוסריות (שגם אתה מודה בעובדה זו) היא התוקף שלהן ולא צריך להגיע לעוד יש שרוצה אותן מאיתנו (אלוהים).
אני כבר לא זוכר את הפרטים מהדיון שם. גם אם יש לי אינטואיציה כלשהי, זה לא פוטר אותי מהצדקות. אם יש לי אינטואיציה שהמוסר מחייב אז הוא אכן מחייב. אבל כעת אני יכול לשאול איך זה יכול להיות, הרי באין אלוהים לא ייתכן שהמוסר יחייב. ולכן אני מסביר שבתוככי ליבם הם כנראה חשים שיש אלוהים, גם אם אינם מודעים לזה.
במקרה של הראיות הסטטיסטיות, לא סביר שאנשים נוהגים כך למעשה בלי שיש להם הצדקה כלשהי. על מוסר גדלנו והתרגלנו, ומספרים לנו מעשיות לגבי מוסר אתאיסטי וכו'. בתחום המשפטי זו סתם המצאה ולא סביר שלאנשים אין בסיס כלשהו ביסודה. לגבי הבסיס שהוא מציע, לא היה נראה לי סביר שהוא קיים במעמקי תודעתם של אנשים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer