מה דעתך על המאורע?

(לא השואל)
דווקא יש פמיניסטיות שחושבות שזה מעשה טוב שהוא הרביץ כי הוא צחק על אשתו.
האם לדעתך זה דווקא חיובי שמי שמבזה נשים יחטוף סטירה? בשביל החינוך כמובן, לא בגלל עצבים?

סטירת זקנים בניין

השיח החברתי סער השבוע גם סביב הסטירה המצלצלת שהעניק השחקן ויל סמית למנחה טקס האוסקר, כריס רוק, בעיצומו של הטקס. וכל כך למה? מסתבר שאשתו של סמית, ג'יידה, חלתה בתקופה האחרונה במחלה אוטואימונית שגורמת לנשירת שיער. רוק חשב משום מה שזו עילה ליופי של בדיחה וכך מצא את ההזדמנות לומר שסמית נראית כמו 'ג'י איי ג'יין 2' (סדרת טלוויזיה שהגיבורה שלה קירחת).

בדיחה קורעת. אם לא נשכבתם מצחוק, משהו כנראה פגום בחוש ההומור שלכם.

סמית', מכל מקום, לא חשב שהבדיחה על חשבון מחלתה של אשתו נורא מצחיקה. הוא עלה לבמה והחטיף לרוק סטירה עוצמתית. מאותו רגע נחלק העולם לשניים: המחנה הטוען ששום פרובוקציה לא מצדיקה אלימות והמחנה הטוען שיש מצבים שבהם סטירת לחי היא דווקא דבר בעיתו.

וויל סמית' סוטר לכריס רוק בטקס האוסקר. צילום: AFP
אני, במקרה, ממש לא חובב אלימות אבל במקרה הנוכחי אני שייך למחנה השני, זה שתומך בסמית'. כן, אחרי שאמרנו את המובן מאליו, שאלימות היא לא דרך לפתור בעיות, צריך גם לומר את הסייג שאמור להיות מובן מאליו: לכל כלל, גם החשוב ביותר, יש יוצאים מן הכלל. כן, גם הכלל נגד אלימות צריך להיות מסוייג: תלוי מהי רמת הפרובוקציה ומהי רמת האלימות. במקרה זה, מדובר בשיימינג מהסוג המכוער ביותר.

ברוך השם מעולם לא איבדתי את שיערי, אבל אני יכול לשער שעבור אישה, בוודאי דמות ציבורית מהסוג של ג'יידה סמית' (שיש לה מעמד תקשורתי מצד עצמה), מחלה הכרוכה בנשירת שיער מביאה איתה ייסורי גוף, ובוודאי ייסורי נפש קשים. בכל אופן הסיכוי שזה מה שהיא חוותה הוא בוודאי גדול ולכריס רוק לא היתה שום דרך לדעת שאין הדבר כך.

במצב כזה, סיפור בדיחה הלועגת לאדם המצוי במחלה, מבלי שיש לך ידע ברור שאותו אדם האדיש, או אולי אפילו נהנה, מ'הומור שחור' אודות מחלתו (ויש בהחלט גם כאלה), הוא אחד הדברים היותר נבזיים שאדם יכול לעשות לאדם אחר. בוודאי כשהאירוע מתרחש לפני קהל של מיליונים וביניהם כל המילייה החברתי של קורבן המחלה. מול פרובוקציה כזו, סטירת לחי – ודווקא כזו שתעשה מול כל הקהל שהיה עד לעלבון – היא תגובה בהחלט סבירה. אילו סמית' היה יורה ברוק, היה בהחלט מקום להזדעזע מהתגובה הלא פרופורציונלית. אבל סטירה?

כמה ימים לפני טקס האוסקר נכחתי באזכרה לבנו של חבר, צעיר בן 23, שהתאבד לפני כחודש. באומץ רב, חשף האבא בימי השבעה וגם באזכרה, את המשבר הנפשי אליו נקלע בנו, שאובחן כלוקה באספרגר, והילדים בכיתתו שבבית הספר היסודי התעללו בו בשל כך. שנים של עבודת שיקום אינטנסיבית וקשה נדרשו כדי לחלץ את הבן מכאבו. והנה, לאחרונה התברר שאירוע מסוים פתח את הטראומה מחדש, והבן כבר לא יכול היה לשאת את הכאב, והוא נטל את נפשו בכפו.

מישהו יכול לומר שלאותם ילדים מתעללים לא היו מגיעות כמה סטירות? הגיע הזמן שאנשים יבינו ששיימינג היא פעולה אלימה באופן נורא, ומי שנוקט בה, גם אם רק התכוון לספר בדיחה, עלול לחטוף חזרה.

(יאיר שלג)

כאן גם מתאים בניין צעירים סטירה, רוצה לומר במועדון של צעירים האלימות גואה

הם כבר לא צעירים.

אין צעיר אלא בדעת

בס"ד כ"ח באדר, יום ההפגנות הבינלאומי ('צאו והפגינו בלילה) תשפ"ב

המנוול שלעג ברבים למחלתה של הגב' סמית' – ראוי היה לא רק לסטירת לחי מצלצלת, אלא לרוק בפניו. אך מה שמקומם הוא: למה הבעל הוא שצריך להיאבק לבדו על כבודה של אשתו?

נשיא האקדמיה לקולנוע וכל חברי המועצה, היו צריכים על המקום להוריד את המנחה הפוגע מהבמה ולשלח אותו בבוז לכל הרוחות. להשעותו על המקום ולהזמינו למחרת ל'שימוע לפני פיטורין'. משלא עשו זאת – הוכיחו אנשי ה'אקדמיה' את עצמם כחבורת מנוולים ללא תקנה.

ועד שלא יתקנו את המעוות, ולא ידיחו בבוז את המניה הלועג – ראוי שנמנע מצפייה בסרטיהם, וכמאמר הכתוב: 'וסרט לנפש לא תתנו'.

בברכה, יפתח להד ארגמון-בקשי