מה יסוד ההיתר למחוק שאלות

שאלה גרועה אבל גם התשובה מוזרה. ברור שאפשר למחוק בלי לחשוב בכלל כי השואל הכניס את שלו בכוונה לרשות אחרת ואין טעם בדיון הזה. אם זה נכנס בלי כוונה אז יש לדון בהלכות השבת אבידה. התשובה מוזרה בשני החלקים שלה: הטענה שהרעיונות נשארו אצל השואל היא לא מספיקה כי הניסוח כן אולי נאבד (וגם הרעיונות אולי נשכחו). מי שנמחק לו משהו שהוא כתב, גם כשהוא זוכר פחות או יותר את כל הרעיונות, יודע שזאת אבידה לכל דבר. ולכן גם הדימוי לחסימת רעש מלהיכנס הוא לא נכון, גם כי הרעש נשאר במקום וגם כי הפעולה היא לא ברעש עצמו. אם מישהו זרק לי פצצת סירחון לבית ברור שאני יכול להוריד אותה באסלה. וגם אם הוא זרק לי פצצת בושם זכותי לזרוק לו. אם הוא לא רוצה שאני אחליט אז שלא ידחף את עצמו לתוך מקום שלא שייך לו זה הכל.

אפשר לדמות את זה לתערוכת אומנות (סלע קיומנו…) שבה מרכז כלשהו ע"ש יצור כלשהו מארח בתערוכה אומנים ויצירותיהם, ואחת מהיצירות כוללת מיצג פוגעני מסיבה כלשהי, אף אחד לא פונה לאומן לסלק את היצירה אלא הולכים למארח התערוכה בדרישה להסיר כי וכו'.
למרות שאין חולק על כך שהבעלות הממונית על היצירה היא של האומן והיוצר
כך גם אתר אינטרנט מארח יצירות והבלים של משוטתי הרשת, ובעל האתר נותן מקום לדברים ברצותו מקיים וברצותו מוחק

האם בתערוכת אומנות מותר למארח התערוכה לשרוף את היצירה שהוא החליט להסיר מהתצוגה?