מחוייבות

תודה על התשובה אבל עדיין קצת קשה לי:
1. גם לשיטתך מי שלא חווה שמשהו מסוים רע אין דרך להסביר לו למה לא לעשות את פעולה הזאת. אז אין עדיפות מהבחינה הזאת "למחויבות", זה אותו דבר, בשניהם זה לא קיים אצל כולם…
2.לא הצלחתי להבין, ה'אסור' הזה זה דבר אובייקטיבי? אם כן, מי קבע? לכאורה זה תלוי חוויה סובייקטיבית… ואם זה תלוי בחוויה הסובייקטיבית למה לא להגדיר את זה פשוט בתור רצון?

והמשך לשאלה 2.
גם אם מישהו קבע, למה זה אומר שאני "חייב". (אני בכללי לא מבין מה זה חייב)

ברור שמי שלא חווה לא יודע. כמו שמי שלא חווה ראיה לא יודע מהי ראייה, ומי שלא חווה מהי אהבה לא יודע מהי אהבה. מה החידוש בזה? טענתי היא שאם מישהו כן חווה אז הוא יודע ואין לו צורך להתפלפל עם עצמו כדי להגדיר את זה במונחי מושגים אחרים.
אין כאן שום דבר סובייקטיבי. זה אובייקטיבי בדיוק כמו דברים שאתה רואה. אלא שאת זה רואים בעיני השכל ולא בעיני הבשר.

אם זה אינטואיציה – זה יותר קרוב לרגש- אם זה יותר קרוב לרגש אז רצון (רצון=רגש)

שםבדוי יקר, אני לא אוכל צ׳יזבורגר למרות שאני רוצה כי אני מחוייב לא לאכול. וגם אם אוכל בסופו של דבר צ׳יזבוגר החובה לא לאכול תישאר. מה הקשר לרצון?

בניה יקר, אם אתה לא אוכל צ'יזבורגר למרות שיש לך אפשרות סימן שאתה לא רוצה באמת לאכול צ'יזבורגר. רוצה זה לא רק "מה שכיף לי",נוח לי, ובא לי לעשות אותו,אדם יכול לבחור לעשות גם דברים לא כייפים מרצונו החופשי.
בדוגמא שלך, *הקב"ה מצווה אותי לא לאכול צ'יזבורגר* – עכשיו יש שתי אפשרויות: 1.לציית. כלומר, אני רוצה לעשות את מה שאמרו לי לעשות. 2. לא לציית. כלומר אע"פ שאמרו לי לעשות משהו, אני בוחר לא לעשות, ובעצם אני לא רוצה לעשות את מה שאמרו לי.
– למה בגלל שאמרו לי לעשות דבר מסוים זה נהפך ל*חובה*, אם אני ארצה אני אקיים אם אני לא ארצה אני לא אקיים. פשוט מאוד.

חייב זה מילה מכובסת לרצון שמתעורר כדי להימנע מרגש שלילי כמו פחד.