מחיקת שם ה' בשעת הדחק

ההנחה שלי היא ששם כזה נכתב שלא לשם קדושה, גם כי הלה לא התכוון וגם אם התכוון הוא כנראה שוטה שאין לו כוונה. בעניין מחיקת שם שנכתב בלי כוונה לקדשו, ראה כאן אות ב (ושם גם המקורות): בהגהות מימוניות כתב: "אם כתב אותיות של שם ולא נתכוין לקדש בכתיבתן, אין בהם קדושה". וכן כתב הבית יוסף (2ב) בשם התשב"ץ: "אם כתב ה' שלא בכוונת קדושה אינו קדוש", וכן הוכיח מהסמ"ק. רואים ששם שלא קידשוהו קודם כתיבתו, אין לו קדושה ואפשר למוחקו. אמנם בספר מחנה אפרים בתשובתו בנדון התכת מטבעות שכתוב עליהם שם, הקשה סתירה לכאורה בדברי הרמב"ם בענין שם שנכתב שלא בקדושה. מחד גיסא כתב הרמב"ם בהלכה ו' שגם שם שחקוק על כלים אסור למוחקו. ובפשטות, שם על כלי לא נכתב לשם קדושת הֹשֵם. מאידך, בהלכה ח' נראה מדברי הרמב"ם, שאפיקורס שכתב ספר תורה שורפין אותו, כיון שאין כוונתו לקדש את הֹשֵם, ובפשטות היינו משום ששם שחסר בו כוונה לקדשו, אין בו איסור מחיקה. מכח סתירה זו, חילק המחנה אפרים בין שם שהכותבו כיון בו לשם שמים אלא שלא נתכוון לקדשו, אשר אסור למוחקו, לבין שם שכתב אפיקורס שאינו מאמין בקדושת הֹשֵם וכתבו כאילו היה שם של חול, שאז מותר למוחקו. וראה עוד בהרחבה בשדי חמד שכתב בשם מהר"י אסאד "דאף דשם שנכתב בסתם אסור למוחקו, אם נכתב שלא לשם כוונת הֹשֵם, אין בו קדושה כלל ומותר למוחקו". על פי חלוקה זו מתבארים דברי הש"ך שהגדיר את ההלכה בנדון זה בג' דרגות: [א] שם שנכתב לשם קדושה – אסור למוחקו אפילו לשם תיקון. [ב] שם של קודש שלא נכתב לשם קדושה – מותר למוחקו לשם תיקון. [ג] שם שנכתב כדבר חול – מותר למוחקו.