מירון

מעניין. יש שם שני טיעונים שונים, ולדעתי הוא מערבב ביניהם: 1. הגשמה אסורה (החוויה צריכה להתמקד בלא מושג ולא מוחש). 2. ההתלהבות לא באה מחיבור לה' אלא מתחושת שייכות לשבט. ל-1 אני לגמרי מסכים. אבל 2 הוא טענה בעייתית. ראשית, איני רואה כיצד הוא מוכיח שהחוויה לא נוגעת לקב"ה ולקודש אלא  לשייכות שבטית (זה שהם מתחלקים לפי חסידויות לא מוכיח דבר). שנית, גם אם זה נכון, חוויה של שייכות אינה פסולה (גם אם אליי היא לא מדברת). היא מסייעת לחיבור גם לתורה ולה'. קוב"ה ישראל ואורייתא חד.