מיתוס סמכות חכמים?

תודה. אני חושב שאף טיעון שלך לא מחזיק מים, ושהתחמקת מהקושי.

ברמת הפשט יש 2 נקודות שמוכיחות זאת שלא התייחסת אליהן ברצינות הנדרשת:

א. באמת כל הדוגמאות בהקדמה הן בענייני באל"ח (בין אדם לחברו) ולא באל"מ:

א1. "נגע לנגע" כמפורט בסרטון, גם אם נגיד שמדובר בנגע צרעת (ולא בפשט, מכות וחבורות כפי שפירשו פרשני הפשט), זאת תהיה דוגמה מצויינת של יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל! שכן נאמר כבר על הכהנים "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי… וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כׇּל רִיב וְכׇל נָגַע" דברים כא ה
ריב ונגע.
כלומר בעניין נגע ניתנה סמכות מפורשת לכהנים במקום אחר, בניגוד לשאר המצוות. זה יוצא מהכלל שמעיד על הכלל! לכן לוגית, לפרש שמדובר בנגע צרעת זה מהלך מאוד לא טוב מבחינתך, מכיוון שאז הטענה שיש סמכות בענייני ריב ונגע (ולא שאר הדברים) רק מתחזקת (אחרת היה ניתנת דוגמה אחרת, שלא יוצאת מהכלל).
א2. "דם לדם" בשום אופן לא מדבר על דם נידה. אני לא מוכן לקבל את הדוחק הזה. לחשוב שהדוגמה הראשונה שהתורה תיתן לענייני באל"מ היא שמישהו ילך לשופט בגלל דם נידה? מה זאת הדוגמה הרנדומאלית הזאת? מה הכוונה איסור והיתר? אכילה? אסור לאכול את הדם, לכן זה לא מילה שאומרת איסור והיתר אכילה.
בתנך "דם" סתם כך מדובר על רצח (לא תעמוד על דם רעך). ובהקשר של משפט כמו אצלנו – "עֲשֵׂ֖ה הָרַתּ֑וֹק כִּ֣י הָאָ֗רֶץ מָֽלְאָה֙ מִשְׁפַּ֣ט דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָלְאָ֥ה חָמָֽס׃" יחזקאל ז כג.
משפט דמים – כמובן מדובר על רציחות.
למה שלא אפרש על פי הפשט שדם = רצח, כמו בברירת מחדל בתנך במיוחד בהקשר שלנו?
א3. מסכימים על זה גם הרמב"ן, הרשב"ם, אבן עזרא ושד"ל. לא רואה איך אפשר להתחמק מזה. כי כדי לטעון כמוך צריך פירוש מאוד דחוק, וכמוני וכמוהם זה פשוט וברור ומתאים לשאר התנ"ך. נטל ההוכחה עליך במקרה זה.

ב. בחירת המילים הכללית.

ב1. גם אם נניח שניתן בדוחק רב לפרש ש"דם לדם" זה דם נידה, הבעיה האמיתית היא מדוע התורה בחרה דווקא בדוגמאות ובמילים האלו, כאשר יש לה מילים הרבה יותר נפוצות וברורות שמשמשות לבאל"מ ברוב הפעמים?
במילים אחרות, אם נשים את ההקדמה ב-Embedding Space, באופן יחסי היא תהיה קרובה ב99% ל"בין אדם לחברו" וקרובה רק 1% ל"בין אדם למקום" – מדוע לכתוב את המשפט כך אם לא זאת הכוונה?
ברור שאתה יכול להתמקד ב1% שחופף לוקטור של "בין אדם למקום" בדוחק רב כדי לטעון שיש חפיפה כל שהיא, וכמובן שזה אפשרי עם כל משפט, אבל זאת רמת טיעון שלא מכבדת אותך.
ב2. הייתי מצפה למשפט יותר כמו מויקרא י:
"(י) וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר"
הוכמה מכאן שבמקומות אחרים רואים שהתורה יכולה בקלות לכתוב משפט הרבה יותר מתאים לשיטתך, והיא בחרה שלא – לכן חובה עלי להבין שהיא התכוונה רק לענייני באל"ח.
ב3. "למשפט" ולא לתורה/מצווה/משפט ה'.
ב4. "דברי ריבות" ריב בתורה מדבר על בין אדם לחברו, כידוע וכמפורט בסרטון. למה לא נבחר מושג אחר?

"אינדיקציה יותר חד משמעית היא פרשת זקן ממרא שמופיעה בפסוק שבסוף פרשת לא תסור."
ג1. זאת לא פרשה נפרדת, זה הכל חלק מתמשך מאותה הקדמה שהגבילה את הסמכות לבאל"ח. אם לטענתך היא פרשה נפרדת, באיזה פסוק היא מתחילה?
ג2. אני לא רואה בה שום אינדיקציה, כתוב לעשות כפי שהם מורים ולא מפורטות גבולות ברורים. אז האם אני צריך להניח שעלי להקשיב להם בכל נושא כולל שיגידו לי עם מי להתחתן ומתי ללכת לשירותים? לא… גם אם תגיד שזאת פרשה נפרדת (היא לא) המגבלה הכללית שיש על הכהן והשופט שידועה מההקדמה, חלה גם פה ואין סיבה לחשוב אחרת (אחרת למה התורה טרחה להגביל בהקדמה לענייני באל"ח?).

"מבחינה משפטית-מושגית, טקסט נורמטיבי כמו התורה אינו יכול לתפקד ללא מוסד פרשני מוסמך"
ד. בענייני באל"ח אני מסכים, אבל לא בבאל"מ.
ד1. אם מטרת התורה לקיים את רצון ה'? מה המוסד רלוונטי? אתה רוצה לקיים את רצון ה' או רצון המוסד האנושי? איך עמדת כוח אנושית שתהיה בוודאות לפעמים מושחתת עוזרת לי לקיים את רצון ה'?
ד2. התעלמת מכל הטענות נגד שמראות הבדלים חשובים בין באלח לבאלמ.
ד3. הסמכות לא פותרת כלום, כי צריך בכל מקרה אחריות פירוש אישית כדי לקבל אותה ולהסכים שהיא קיימת. ואם היא טועה בהבנת רצון ה' לדעתי, למה שאקשיב לה ולא לה'? מטרת העל של התורה היא קיום רצון ה', לא קיום רצון משתנה של סמכות אנושית.

"המערכת תיקלע לאנרכיה ולשיתוק"
ה. הפוך, היום אנחנו בשיתוק בגלל האמונה בסמכות הגמרא והמשנה. חוץ מזה אנרכיה ושיתוק נשמעים כמו אוקסימורון, תוכל להסביר יותר טוב מה החשש? אתה חושש מקיומם של מגוון דעות ומנהגים בו זמנית?

"האיסור ללכת אחרי הרוב כשמטים משפט מורה לנו שכשלא מדובר על הטיית משפט יש ללכת אחרי הרוב. אם אין דין הליכה אחר הרוב למה צריך איסור כזה?"
ו.
למה צריך איסור לרצוח? כי זה רע ואנשים נוטים לעשות את זה.
למה צריך איסור ללכת אחרי הרוב? כי זה רע ואנשים נוטים לעשות את זה.
האם איסור עבודה בשבת מעיד על חיוב עבודה ביום חול?… כבוד הרב מה זה הטיעונים האלה?

"בכל מערכת נורמטיבית היררכית, המוסד העליון בקצה הפירמידה (הכנסת, בית המשפט העליון, או הסנהדרין) הוא זה שמגדיר ומחיל את גבולות סמכותו שלו. אין מוצא אחר."
ז1. הרב אנחנו מדברים על התורה…. מקור הסמכות והגדרתה אמור להיות אלוקים. הרבנים הם לא אלוקים והם לא יכולים לייצר את החובה הדתית להקשיב להם, לכן לא יכולים להגדיר איפה צריך להקשיב להם (ההפך אולי כן, הם יכולים לצמצם מעצמם סמכות בהינתן שניתנה להם כזאת). אז אשמח להסבר מאיפה הגבולות באמת מגיעים לדעתך.
ז2. זה כשל לוגי מוחלט שמוסד יגדיר את הגבולות של עצמו – קל וחומר כאשר מקור הסמכות הראשי (אלוקים) חיצוני אליו ויכול להגדיר בעצמו (וגם עשה זאת בפועל בהקדמה).

דוְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן-הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים, וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפַּט יְהוָה, וְלָרִיב; וַיָּשֻׁבוּ, יְרוּשָׁלִָם. ט וַיְצַו עֲלֵיהֶם, לֵאמֹר: כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת יְהוָה, בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. י וְכָל-רִיב אֲשֶׁר-יָבוֹא עֲלֵיכֶם מֵאֲחֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵיהֶם, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-תּוֹרָה לְמִצְוָה לְחֻקִּים וּלְמִשְׁפָּטִים, וְהִזְהַרְתֶּם אֹתָם, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ לַיהוָה וְהָיָה-קֶצֶף עֲלֵיכֶם וְעַל-אֲחֵיכֶם: כֹּה תַעֲשׂוּן, וְלֹא תֶאְשָׁמוּ. יא וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר-יְהוָה, וּזְבַדְיָהוּ בֶן-יִשְׁמָעֵאל הַנָּגִיד לְבֵית-יְהוּדָה לְכֹל דְּבַר-הַמֶּלֶךְ, וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם, לִפְנֵיכֶם: חִזְקוּ וַעֲשׂוּ, וִיהִי יְהוָה עִם-הַטּוֹב. {פ}

תודה יהושפט. המקור הזה מילולית מופיע ומוסבר בסרטון למה לא רלוונטי בכמה רמות, ולמעשה הוא יכול לשמש להוכיח ההפך ממה שאתה מנסה.
ראה להרחבה שם.
ובכל מקרה, יש לענות לעניין כי הטיעונים שספר דברים מדבר רק על באל"ח עדיין עומדים בפני עצמם.

תראה, קשה לי לנהל את הדיון הזה. ארוך ועמוס מדיי והדברים חוזרים על עצמם.
בסה"כ התמונה די פשוטה.
1. יש לנו מסורת שניתנה סמכות לחכמים. מי שבא להוציא ממנה נטל הראיה הוא עליו.
2. מעבר למסורת, זה גם מאד סביר, שכן מערכת חוק ללא פרשנות מוסמכת היא ריקה מתוכן.
3. גם במילות הפסוקים נראה כך, שכן מופיע שם בין נגע לנגע (פירושך שמדובר בחבלה אינו סביר בעליל, לא רק מילולית אלא זה גם יוצר כפילות עם בין דם לדם).
4. עוד הערתי שבסוף הפרשה מופיעה פרשת זקן ממרא שבבירור עוסקת בהוראת איסור והיתר ולא בדינים שבין אדם לחברו (וגם לא מתי ללכת לשירותים, כדמגוגך).
5. הוא הדין לגבי איסור ללכת אחרי הרוב לרעות, שמלמד שבמה שאינו רע כן הולכים אחר הרוב (מה עוד שיש כפילות בפסוק ההוא, ומשם חז"ל דורשים זאת). לשיטתך האיסור היה צריך להיות לעשות רע ולא ללכת אחרי הרוב להרע.
אתה מתעקש לפרש את כל זה אחרת ולדחוק הכל כדי להישאר בקושי (בבחינת ויש להקשות בדוחק). לבריאות.

נתתי תשובה מאוד מסודרת כדי שתוכל לענות בפשטות ובבירור לנקודות. גם אם לא לכולן. אז אני כן מצפה לתגובה רצינית יותר ולא לכזאת. אני לא חזרתי על נקודות, רק הפרכתי את הטענות (אם יש חזרתיות זה רק בגלל שהתעלמת ממה שנאמר קודם).

המסורת הפרושית בנושא זה מאוד לא אמינה. והיא גם לא אמינה בכללי, אבל בשביל להוכיח זאת נצטרך להעמיק בנושאים אחרים (סרטונים אחרים בערוץ נוגעים בהם). לכן לעת עתה יש לשים את זה בצד ולהתייחס לעניין. אם זה היה טיעון לגיטימי, אז באמת לא היה על מה לדון. אבל טיעון מהמסורת הוא כשל לוגי במיוחד כשאפשר להראות כל כך הרבה דוגמאות שבהן היא טועה.
ובכל מקרה, כן הוכחתי את הטענה שלי, הרבה מעבר לנדרש מנטל הראיה, אז אני מצפה לתגובה לעניין.
2-3-4-5. התייחסתי כבר, אתה רק חוזר על הטענות במקום להתייחס לטיעוני נגד. אתה פשוט מתעלם לחלוטין ממה שאמרתי.

אם ארוך ומסובך, עדיף לכתוב תגובה טובה כשיש זמן מאשר להגיב ככה. אם תרצה אזכיר לך בהמשך.

יגאל אני חושב שלא הבנת – דם ודם לכאורה מדובר על רצח וכו'. אבל נגע ונגע לא מופיע בשום מקום בתנך שזה מכות, גם האמירה שנתנו לכהנים הלווים להתעסק בנושא הזה היא רק כמה פרקים אח"כ. וגם המונח "דין" לא מופיע כשם עצם כמעט בטקסט בטח שאין מחלוקת כלפי דין. אלא הכוונה הפשוטה בפרשייה היא שהדיינים הם האנשים שרבו ביניהם והם העולים לבית המפשט העליון (תחשוב על דייני מחוזי שמתלבטים) ואז זה מובן יותר.
לא הכוונה מישהו ספציפי מהעם וזה ההמשך שם של זקן ממרא. (שים לב ששם מוזכר המילה שהתחמקת – תורה).

מכאן יש הבנה שמדובר על מוסד מרכזי.

תוכל להגיד שעדיין יש מחלוקת עדיין האם הוא דיני ממונות ונגעים או כל דבר. אבל בוודאי שמודבר על מוסד שנותן סמכות עליונה. אח"כ הפרשות מדברות על המלך ועל הנביא. ז"א המוסדות בעמ"י.

לגבי ספר דברי הימים ראיתי בסרטון לא הבנתי את הפירכה.
בתורה אין חלוקה בין "חוק דתי" ל"חוק אזרחי" ולכן לשון תורה לחוד לשון נביאים ובפרט דברי הימים שכבר נמצאת במהשגה מאוחרת השתמשה בלשון אחרת.

======
בכל אופן, לשיטתך אין מושג של נתינת מוות נניח בשבת – מחלליה מות יומת (לא רק כרת -וראה את המקושש כי מות יומת) .
צריך מוסד שימשיג את הלכות שבת אחרת אתה מעקר אותה מתוכנה.

[יהושפט. הרמב״ן כותב שלפי פשוטו ״בין עניין רציחות או דיני ממון או פצע וחבורה״. נגע בידי אדם זה באמת חריג אבל הרד״ק בשורשים מביא ממלחמת העי כשישראל ברחו כדי למשוך את לוחמי העי לצאת מן העיר ״וַיִנָגְעוּ יהושע וכל ישראל לפניהם וינוסו דרך המדבר״]

כל הדיון הזה על "מי אמר שיש תורה שבע"פ" הוא אנכרוניזם היסטורי משעשע ומגוחך להפליא, הרי בתורה שבכתב בשום מקום לא נאמר שניתנה בכלל תורה שבכתב, ברמת הפשט – ספר התורה מתעד כיצד ניתנו חוקים למשה ועברו במסורת, לא ספר ולא נעליים, באופן עקרוני – אין שום מניעה לטעון שהספר בכלל נכתב על ידי בני אדם ואין בו שום קדושה, סתם ספר היסטוריה שמספר את תולדות עם ישראל ומתאר גם את נתינת התורה (שבע"פ, כמובן) למשה רבינו, אין שום מילה בטקסט של ספר התורה שסותרת הבנה כזו, כל המקור לטענה שיש בכלל תורה שבכתב זהו סמכות חז"ל, כיון שעם ישראל קיבל את סמכות חז"ל (כפי שהיה לאורך כל הדורות, שהתורה עברה במסורת והתפרשה בידי החכמים והזקנים, ואף אחד לא חלם לפרש את הספר באופן עצמאי) – התקבלה בעם גם התפיסה שספר התורה נכתב בהשראה אלוהית, ופתאום צצו להם הליצנים הללו וטוענים שאולי אין לחז"ל בכלל סמכות, אז למי כן יש סמכות? לספר שכל סמכותו נובעת מסמכותם של חז"ל, פשוט קרקס.