מי ברא אלה
ידועים דברי רמב"ם (וההבדל בין דבריו בסה"מ לאלו שביסודה"ת) על ההבטה ביקום ומשם הבנת הבריאה, וממש לא רק מרמב"ם אלא מקראות תלמודים וחכמים אחרים. וזמן רב לא הבנתי מדוע? הרי זה גורם ההיפך להרגשת בורג קטן במערכת (ולפי הבנתי זה חלק משמעותי מההתנגדות להליוצנטריות) מה ביאור הדבר?
הרגשות שמילאו את קנט לנוכח מערכת השמים, קשורים?
דוגמה קיצונית היא הגמ' בברכות לב: שמתארת בהרחבה את רוב גודל המערכת ולבסוף נאמר שהכל לישראל? איך ניתן להבין זאת? (בהסבר הגיוני, לא פלפול ששבע כנד שבע וכדומה ראה בספר איי הים שם)
לא הבנתי את הקושי. זה יכול להוות ראיה לקיומו של אלוהים ובו בזמן לקטנותנו שלנו. למה זה סותר?
עיקר הקושי הוא שזה נוגד את ההבנה שכל הבריאה לישראל, והקושי התעצם מכך שהתלמוד (כנ"ל) מביא את עוצמת היקום כמיועד לישראל.
בשבת ראיתי בדרשת רמב"ן (תורת ה' תמימה) שכבר עמד בזה ראב"ע ורמב"ן לא קבל את דבריו אך לא ענה באותו מקום, שוועל לא הביא איפה הוא כן ענה.
מי אמר שההבנה הזאת נכונה? ובכל אופן, סתירה אין כאן
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer