מכירת חמץ ללא ידיעת בעלים

כמדומני שזה מח' החזו"א והסטייפלר, וזכורני שעושים בזה ספק דרבנן לקולא משום שחמץ שעבר עליו הפסח זה איסור דרבנן.

למה זכין מאדם לא תופס? זה מחלוקת בין הקצות (רמג: ח) לתהד"ש, והרמ"א פסק כתהד"ש. יש הרבה ראיות מהגמ' כתהד"ש, הקצות (בקצות ובאבנ"מ) נשאר בצ"ע משתי סוגיות בגמרא. הראיות שהקצות מביא מהרשב"א ותוס', לא משכנעות. נראה שכוונת תוס' והרשב"א שונה מדברי הקצות וכבר העירו בזה רבים. ולכן נראה לפסוק כתהד"ש
[בנוסף יש מקום לומר שגם לקצות יהיה בזה דין זכין, כיוון שכן מקבל משהו, מקבל כסף.]

עקרונית יש מקום לטענתך. אמנם זה רק לצד שזכין פועל מכוח אנן סהדי כתוס', ואז הוא יכול לעשות כל מה ששליח יכול. הקצוה"ח לשיטתו שהוכיח לא כך מסוגיית ייאוש שלא מדעת. בפשטות זה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' לגבי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, האם נאמר גם בשליח או רק בזוכה, ואכ"מ.
אבל בנדון דידן בכל אופן קשה מאד לומר כך. החברה לא בבעלות דתית ולכן אין שום אנן סהדי שממנים אותו כשליח (שזה האנן סהדי של תוס') ושבכלל רוצים בזה (ואז אין דין זכין לכו"ע).
וכל זה אף בזכין לאדם. לעשות זכין מאדם במצב כזה לא שייך בכלל.