מלקין על לא טובה השמועה
שלום הרב,
על פניו נראה שיש בהלכה זו חוסר איזון. אין דרישה לדיני ראיות אמיתיים (לא רק במובן ההלכתי, אלא גם במובן של משפט המלך), אלא הנחה שאם יש קלא דלא פסיק כנראה שהוא אמת. אמנם יש ברמב"ם סיוג של ההלכה לאדם שאין לו אויבים, אבל גם אדם שאין לו אויבים גלויים יכול להיקלע למצב של שמועת שווא, למשל אם המתלונן/ת מתחרטים על משהו שעשו בהסכמה.
לכאורה מתבצעת כאן ענישה פלילית אבל עם נטל ראיות שמתאים למשפט אזרחי, וגם זה במקרה הטוב.
האם יש סייגים נוספים?
זה נותן אפשרות לבי"ד לפעול נגד עבריינים מחוץ לדיני העונשים המקובלים. המגבלה היא השכל הישר של בי"ד. הם צריכים להשתכנע שיש ממש בשמועה (קלא דלא פסיק), וגם אם לא נעברה העבירה ההתנהגות של האדם מצדיקה מלקות לחינוך שלו ושל הציבור. גם הם יודעים שלפעמים אין ממש בשמועות ולכן הם צריכים לעשות שיקול דעת לפני שפועלים. זו רשות ולא חובה, והדבר משאיר לבי"ד חופש לפעול כהבנתו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer