מעלת הקשר האינטואטיבי

אנסה לפרט יותר:

1. שוני בדרך – בדרך פילוסופית מגיעים למסקנה על אודות קיומו של אלוקים על בסיס הנחות אחרות – למשל סיבתיות – כך שגם אחרי שהגענו למסקנה על אודות קיומו של אלוקים, אנו לא פוגשים בו באופן ישיר. באינטואציה ישירה כלפיו (בהנחה שיש) האדם נפגש בדבר עצמו, באלוקים. כמו ההבדל בין אדם שרואה שפלוני רצח מישהו, לבין אדם שהגיע לכך מתוך אילוץ כלשהו. זה הדבל משמעותי בדרך.

2. שוני בתוצאה – שלב נוסף: בפגישה ישירה באלוקים, האדם ממוקם קרוב יותר אליו. הוא יותר 'נחשף' אליו. בעוד ובדרך הפילוסופית הוא מכיר את אלוקים 'מלמטה', מתוך אינטואיציה שהעולם שלנו זקוק להסבר וכו', הרי שבאינטואיציה אלוקים עצמו נחשף לאדם. זה יותר קשור ל'למעלה'. יש בזה שוני מהדרך הראשונה בטיב התוצר (עובדת קיומו של אלוקים). אדם שראה משהו – אז האובייקט נחשף לפניו. בעוד שהאדם הגיע לתוצאה מתוך הכרח, האובייקט עוד חשוך, ורק שלו יש הכרח כלפיו.

3. מעלה דתית – השוני הנ"ל, מהווה יתרון לדרך האינטואטיבית (במאמר המוסגר: בוודאי שיש בדרך זו כלשעצמה גם חיסרונות), שכן מבחינה דתית יש ערך לאדם שממוקם קרוב יותר לאלוקים, יותר נחשף אליו, יותר פוגש בו וכו' וכו'.

אני מבין שאתה לא מקבל אתה דברים, אשמח אם תוכל לציין לי על איזה פרט\ים.

תודה על הכל!

כפי שכתבתי, אם פגשת את הסיבתיות באופן ישיר (רך האינטואיציה), אז דרכה פגשת גם את אלוקים באופן ישיר. זו בוודאי אפשרות. מעבר לזה, גם אם הטיעון עצמו לא מביא למפגש ישיר, אחרי שהשתכנעתי מהטיעון אני יכול פתאום להבין שיש גם מפגש ישיר (לקבל את המפגש הזה ולא לדחיות אותו בגלל הטיעון).
אבל גם אם נניח שיש שני בני אדם שאחד חווה את אלוקים באופן ישיר והשני רק דרך ראיות עקיפות לקיומו, איני רואה הבדל ביניהם במובנים הדתיים. זו עמדתו של כל אחד וכך הוא מגיע לאלוקים. וכי יכולה להיות תביעה מי שאינו נפגש עמו שייפגש? מה לעשות?! הוא לא רואה אותו ישירות.
אתה יכול כמובן לטעון שהאחד קרוב יותר לאלוקים במובן כלשהו. זה בעיקר ענין של הגדרה ולזה התכוונתי כשאמרתי שאיני מבין בענייני קשר לאלוהים. זה מושג לא מוגדר ואין לי מה לומר לגביו.

אוקיי, הדברים ברורים. תודה