מצוי וראוי

הרב לכאורה הבנתי את הכשל הנטורלסטי שבעצם יוצא שאין טוב ורע שמתחייבים מחשיבה רציונלית, אך הדת היא לא רק ראיית עבודת ה׳ כטוב אלה הכנסת אמונות מטאפיזיות שמתחייבות מהכרת עבודת ה׳ כערך סתם דוגמא כמו להאמין שזה הדבר שאלוהים רוצה וזה מה שצריך לעשות(בין אם רוצה או לא רוצה) לעומת זאת החילוני ההומניסט איננו מכניס הנחות אי רציונלית ומטאפיזיות לתוך הכרת חובותו כלפי האדם וראייתו כטוב וזו נראה לי באמת כל הבעיה של הדת בגלל שבמהותה היא מחייבת חשיבה ואמונות לא רציונלית בהגדרת הטוב וזה גם לפי דעתי מה שמרחיק את המון המשכילים ממנה ופנייתם להומניזם, ובעיה זה גם מטרידה אותי משום בתור אדם דתי שקשור בנפשו לעבודת ה׳ אני כל הזמן מתמודד עם ספקות משום שהדת היא מבססת אם רוצה ואם לא רוצה חשיבה על נושאים מופשטים.(מקווה שהייתי ברור) 
אשמח ממש אם תעזור לי בנושא זה כי לעומת הליברל החילוני ההומניסט אני מרגיש טיפש אי רציונלי קיצוני.
תודה(: