משלוח מנות בפירות שביעית

לכאורה הסברה נכונה, אלא דיש לדחות דבפורע חובו אינו רק היכא שיש לחברו זכות אצלו אלא גם היכא שיש עליו חובה לתת מממונו שלו (כמו מתן צדקה). והרי קיני זבים גם הוא אינו חוב שיש להקדש זכות לקבל ממנו אלא הוי חובה שלו עצמו כלפי שמיא להביא קן. גם כאן זו מצווה ולא חוב ממש. שוב חשבתי דיש לדון בזה מדברי הר"ן בקידושין לגבי מקדש בדמי עורלה, דבמשנה שם איתא דהיא מקודשת. והנה, שיטת רש"י בפ"ק דחולין היא שעורלה אינה תופסת את דמיה רק לאחרים אבל למוכר כן תופסת. וכ' הר"ן שלשיטתו מה שקובעת המשנה שהמקדש בדמי ערלה מקודשת אף שלגבי המקדש אין כאן כסף הוא מפני שלגבי האישה יש כאן כסף. חזינן שניתן לקדש אישה בכסף שלא יוצא מהמקדש, כל עוד מתרבה ממונה, וכל עוד המקדש הוא שדואג לזה שיתרבה ממונה של האישה (כעין דין עבד כנעני: הא לך מנה והתקדשי לפלוני). ובפשטות גם למשלוח מנות אין דין שייצא ממנו אלא רק שיגיע ממנו לחברו (וכי אם יברא אדם מזון בשם המפורש ויתנו לחבר לא יצא יד"ח?), ולכן די בזה שמתרבה ממון חברו ולא הוי כפורע חוב שלו (שזה רק היכא דחסר ממונו שלו).