נאמנות באמונה

שלום,
יש הנחה יסודית ברחבי האתר בכל פרסום שהוא, שאין מושג של וודאות ביחס לאלוהים אלא הכל נולד מתוך סבירות. בפשטות אני מבין שאין בזה דבר שמחייב אותי מצד עצמו אלא הבחירה המוחלטת היא בידי. אם מסתבק לי אאמין ואם לא אז לא.
מדוע בכלל יש להתחיל מהמחשבה הפילוסופית ביחס לאלוהים? למה לא לפתח את מושג הנאמנות שאנחנו פוגשים ביום יום וכוחו הוא הרבה מעבר לסבירות, עד כדי שימוש בו כאמת.
למה בעצם לא ניקח את עניין הנאמנות שבהעברת המסורת, להעמיק  בהגדרה ולבנות משנה על זה? לדון בכללי הנאמנות שלמדו חז"ל, להסתמך על חוקי שימור ההעברה כפי שהיה כל הדורות ולעמוד באמצעות זה? למה הסבירות שנהפכת לוודאות שיש שבנאמנות טובה פחות? כיוון שזו האמת אז גם האדם הפחות חכם שבהכרח חי את חייו על פי תפיסה של נאמנות (בחוקי הטבע, בהוריט, ברופאו, בחברת המזון, בתחבורה, בחבר שלו) יוכל להגיע בוודאי? גם החיוב פה נעשה אמיתי.
אני לא חושב שאין מקום למחשבה פילוסופית בעניין הזה אבל קשה לי עם הנחת זה כקומה ראשונה ולא שנייה.
 
תודה