נאמנות חלקית, מיגו
שלןם וברכה,
האומר זה בני נאמן לעניין ירושה מיגו דאי בעי יהיב ליה את אותו הממון. שואל הרשב"ם שאין לו מיגו כעת לגבי מה שעתיד לקנות ואין לו כרגע, ועונה דאה"נ ודאי אינו נאמן אלא על הכסף שיש לו כעת
הוא כ גחרשץי את אשתי לפני חודש, לפי שיטה אחת (דפלגינן) נאמן על העתיד דבידו לגרשה ולא על העבר שכבר אינו בידו.
שאלתי היא איך בשני המקרים האלו פוסק הב"ד פסק שאף אחד לא טען,
איזה מציאות מניחה הב"ד לתת לו כסף רק דאז, האבא לא טען שנתן לו הכסף אלא שהוא בנו ויעבור אליו בירושה עובדה שכנראה אין אנו יכולים לקבל עקב הקושי על כסף העתידי,
וכן באשה הוא לא טען שהוא גירש אותה עכשיו שזה "כנראה" (וכנראה שלא) מה שהב"ד מניח , ולקבל את טענתו השלמה א"א עקב הלמפרע שאינו בידו,
איך עובד אם כן פסק הב"ד, זה נשמע שהוא לא פוסק עובדות נטו, אלא סוג של זכויות אבל איני מצליח לנסח זאת ?
תודה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
האם אפשר להרחיב את הנקודה הזאת,
משום מה הדוגמא של עד אחד/שני עדים מובנת לי יותר, יותר אינטואיטיבית
מה זה נקרא שהב"ד פוסק במעמד הממון ? הוא טוען זכות הממון לא כ"כ משנה מאיזה סיבה, או שחרור האשה מנישואיה ודנים באיזה מידה אפשר לקבל טענה זו ללא קשר מסיבת הדבר ?
איך מנתקים השלכה נסיבותיה ?
תודה
אם הדוגמה של עדות מובנת, אז מה הבעיה? השתמש בה. יש לי ראיה לגבי הממון הקודם אבל לא מכאן והלאה. לכן למרות שהשאלות קשורות אני יכול לפסוק לגביהן באופן שונה. לא קבעתי את העובדה אלא את הזכות על הממון. ממש כמו המוציא מחברו עליו הראיה, שזו לא בהכרח ראיה שהממון שלו אבל אני משאיר אותו אצלו משיקול משפטי שלא הורם נטל הראיה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer