נגעי בתים – היה או לא היה

שלום הרב,

רציתי לשאול על נגעי בתים, ובאופן רחב יותר על דיני טומאה וטהרה.

אני מנסה להבין איך אתה תופס את המעמד של הדינים הללו. האם לדעתך מדובר בדינים שהקב"ה ציווה בתורה, גם אם איננו מבינים לגמרי את טעמם וגם אם חלקם אינם מתממשים בפועל, כמו השיטה שבית המנוגע “לא היה ולא עתיד להיות”?

או שלדעתך ייתכן שדינים כאלה משקפים תפיסה אנושית קדומה: אנשים ראו תופעות פיזיות שלא הבינו — כמו כתמים בבית, עובש, מחלות, זיהומים או תופעות גופניות שונות — ופירשו אותן באופן מטפיזי־דתי, ומתוך כך נוצרו דיני נגעים, טומאה וטהרה?

כלומר, השאלה אינה רק מה הטעם או המשמעות של הדינים, אלא מה מקורם: האם אלה ציוויים אלוהיים שניתנו בתורה, או שמא הם חלק מהמערכת המושגית של בני העולם העתיק, שנכנסה לתורה/להלכה כביטוי לתודעה הדתית של אותם ימים? כמו שדינים מסוימים נכנסו להלכה התלמודית כתוצאה מתפיסה מדעית/מטפיסית מסוימת – למשל, אסור לעבור בין שתי נשים או אסור לאכול דגים עם בשר משום חשש לצרעת או כל ענייני מעבר התקופות וחילופי משמרות מלאכים ששומרים על המים, על פי טעם זה בעת חילופי המלאכים, יש רגע שבו אין השגחה על המים, ויש סכנה שמלאך המוות ירעילם. כלומר אני שואל האם לדעתך כמו שבתקופת התלמוד נכנסו דינים מסוימים להלכה, האם גם בתקופת המקרא אנשים הכניסו תוספות כאלו לתורה עצמה כתוצאה תפיסתם המטפיסית.

ובאופן ממוקד יותר:

האם אתה רואה בנגעי בתים ובדיני טומאה וטהרה מערכת שמקורה בהתגלות ובציווי אלוהי, גם אם היא משתמשת בשפה ובתפיסות של העולם העתיק, או שאתה חושב שיש מקום להבין אותה כהסבר מטפיזי־אנושי לתופעות טבעיות, שלא בהכרח מקורו בציווי מהקב"ה?

תודה רבה.