נס פך השמן
שלום הרב! האם הרב מאמין שאכן שמן ליום אחד דלק במנורה למשך שמונה ימים? זו אמת היסטורית?
אין לי מושג. למה זה חשוב? אם בתורה עצמה יכולים להופיע דברים שהם מיתוס או משל או חלום, למה במסורת שלנו לא יכולים להיות דברים כאלה?!
אני ממליץ לקרוא את מאמרו של אברהם אוחיון שנקרא 'נס פך השמן ודרך הטמעתו בהלכה', הגעתי אליו דרך קישור מהערך בויקיפדיה בשם 'נס פך השמן':
app.shaanan.ac.il/shnaton/19/4.pdf
המאמר מראה כי בכל המקורות הראשוניים לא הוזכר נס פך השמן, וניתנים הסברים חלופיים לקביעה לחגוג 8 ימים.
כך בספר מקבים, במגילות הגנוזות, בכתבי פילון האלכסנדרוני, בקדמוניות היהודים, ביוסיפון, במגילת תענית, וכו', הטעם לקביעת 8 ימים הוא בגלל 'חנוכת המזבח' שנמשכה 8 ימים, בגלל שהשמחה אחר הניצחון נמשכה 8 ימים, כנגד חג הסוכות שנחגג באותה שנה באיחור, ועוד. נס פ"ה לא מוזכר.
ה'סכוליון' (ביאור למגילת תענית שנכתב אחר החורבן) הוא המקור הראשוני לנס פ"ה, ועדיין, הוא לא אומר ש8 ימי החג נקבעו בעקבות הנס. הראשון שקישר באופן ברור בין התקנה לחגוג 8 ימים לנס פ"ה, הוא ר' אחאי גאון.
כך שהנס המדובר כנראה נכנס למיתוס כבסיס לחג – בשגגה. אפשר לחגוג ולשמוח בחג החנוכה, ולשמוח בניצחון על היוונים, עם או בלי קשר לנס שהיה או שלא היה.
יעו"ש בארוכה.
המאמר אומר שהקשר בין אורך ימי חנוכה=8 ימים לנפ"ה הוא מאוחר.
אבל עצם מציאות הנס כתובה במפורש בברייתא בשבת, ובמגילת תענית. עצם מציאות הנס מתוארת במקורות תנאיים, הסמוכים מאוד לבית חשמונאי.
בעצם הרב מיכאל אומר שלא אכפת לו לחשוב שנפ"ה הוא מיתוס שלא היה ולא נברא.
וחז"ל שקרו! (ממש כך) באמת ההיסטורית, והמציאו סיפור שלא היה ולא נברא, [אולי כדי כדי לתעמל את החג, ולהכניס בו ירא"ש(?)].
רק להעמיד את האומרים על חריפות דבריהם.
מקווה שבאמת קראת את המאמר כולו.
הברייתא נערכה ונחתמה אחר החורבן, מה שאומר כי חלפו כ 350 שנה בין מרד החשמונאים (160 לפנה"ס) לכתיבת הברייתא (ר"י הנשיא נפ' בשנת 220 לספירה בערך).
העובדה כי במקורות המוקדמים שנכתבו קרוב לזמן החשמונאים אין איזכור לנס, אומרת כי מדובר במיתוס שהשתרש לאחמ"כ.
חז"ל לא 'שיקרו' כפי שכתבת. הם האמינו לסיפור, משום שהוא נראה להם אמיתי. בהמשך, היו פרשנים שהבינו שהנס הינו הבסיס לחג. (יש גם מגדולי ישראל שהאמינו לסיפור הגולם מפראג, זה לא הופך אותם ל'שקרנים').
והנה הרווחנו את קושיית הבית יוסף. מספר ימי החנוכה אינו קשור לבעירת השמן 8 ימים, אלא ל'חנוכת המזבח' או לשמיניה אחרת.
מגילת תענית נכתבה בימי בית שני. אין על כך עוררים ככל הידוע לי.
במאמר מבואר כי האזכור אינו במגילת תענית, אלא ב'סכוליון' שהינו פירוש מאוחר עליה, שנכתב אחר החורבן.
קרא היטב את סוף עמ' 50 ותחילת עמ' 51 שם.
אגב, כשל היסטורי נוסף הוא ככל הנראה הסיפור של עריפת ראשו של אליפורנוס ע"י יהודית.
הרמ"א בסי' תר"ע (ובמ"ב) מביא מהר"ן לאכול בחנוכה מאכלי חלב כי בתו של יוחנן כה"ג ערפה ראשושל המצביא היווני אחר שהאכילה אותו מאכלי חלב.
כבר העירו בארוכה ואכמ"ל, כי ארע כאן בלבול. ככל הנראה בסיס הסיפור הוא ע"פ מה שהובא בספר יהודית (ספר קדום שלא נכנס לקאנון היהודי, כי אם לנוצרי), שמספר סיפור דומה. אם כי באותו סיפור, הגיבור היה מצביא באימפריה הפרסית. כך שלמנהג לאכול חלבי אין ממש ידיים ורגליים.
אבל מה, כמו שאומרים, יש הרבה טעמים מדוע לאכול חלבי בחנוכה, ועיקר הטעם הוא טעמה הטוב של הלביבה, כצפיחית בדבש.
סליחה, האימפריה האשורית.
באימפריה האשורית של נבוכדנצר, יש לדייק…
אגב, גם את זמנה של מגילת תענית עצמה קשה לקבוע בוודאות, ובוודאי שיש עוררים על כתיבתה בימי בית שני והמאחרים אותו למאה השנייה, אך דומני שזה לא המיינסטרים כיום. בכל אופן, כפי שאמר אהרן עניין השמן אינו מוזכר במגילה אלא באחד הפירושים שלה, זה שבכתב יד פרמה. אם כי גם בזאת יש לדייק – באותו פירוש כלל לא מוזכר נס פך השמן אלא רק שמצאו שמן טהור והדליקו בו את הנרות, וקבעו את אותם ימים שהדליקו בהם את הנרות ליום טוב. נס פך השמן מוזכר רק בסכוליון הכלאיים – סכוליון שמורכב משני הסכוליה שבכתב יד (רמה ואוקספורד), וקטעי הסכוליון שבתלמוד הבבלי ועוד מקורות בדברי חז"ל. הא למדת שהנס מוזכר לראשונה בברייתא שבבבלי, מאות רבות של שנים וקילומטרים מהאירוע.
אני לא מבין מה הנידון על אמיתות הסיפור של נס פח השמן, אפילו טראמפ אמר את זה, אז דווקא אתם לא מאמינים? אתמהה!
קל וחומר של שטות תרתי משמע (מילא היה נאמר על סתם גוי, היה סתם קל וחומר טיפשי, אבל זה קל וחומר מן השוטים)
"…הולופרנס היה, על פי המסופר בספר יהודית, מן הספרים החיצוניים, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר שנשלח למסע כיבושים ארוך כדי לנקום בעמי האזור, והוצא להורג על ידי יהודית…
…אין מחלוקת בין החוקרים כי הולופרנס לא היה שר צבא אשור. הסתירה ההיסטורית המרכזית בספר יהודית היא הצגת דמותו של המלך היוזם את המלחמה על ישראל כ"נבוכדנצר מלך אשור היושב בנינוה". כידוע, נבוכדנצר השני היה מלך בבל ומעולם לא הוצג כמלך אשור, כמו כן בירתו לא הייתה נינווה שבאשור (אשר נהרסה על ידי אביו). כמו כן, מבחינה כרונולוגית השתתפותו של נבוכדנצר בעלילה בלתי אפשרית: נבוכדנצר נפטר בשנת 562 לפנה"ס בעוד העלילה מתרחשת לפי המסופר לאחר שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס…"
כתבת בשמונה שורות מה שאני כתבתי בשלוש נקודות 🙂
ברור שעצם החג נקבע על הניצחון על היוונים, ההצלה מגזירתם להביא כליה רוחנית על עם ישראל ושחרור המקדש וחידוש העבודה בו, כמבוא בנוסחאות 'על הנסים' (הן זו שבתוספתא ברכות והן זו שבמסכת סופרים).
החג נזכר ב'מגילת תענית' בקצרה בכלל ימי הניצחון והישועה האסורים בהספד ובתענית), ובואר בברייתות שעליה, חיבתם של החכמים לחג החנוכה תעיד העובדה שהורו שאפילו עני שבישראל חייב למכור את כסותו כדי להדליק נר חנוכה, ושגומרין בו את ההלל בברכה (מה אין עושין אף בימים האחרונים של פסח). אפילו בחנויות בשוק נהגו העם להדליק נרות חנוכה עד שהמשנה בב"ק צריכה לפסוק הלכה מה הדין בנר חנוכה שגרם לדליקה.
מצוות הדלקת הנרות נזכרת כבר בימי הבית, שנחלקו בית שמאי ובית הלל על אופן ההידור של 'מהדרין מן המהדרין', מה שלא מצינו בשום הלכה אחרת שחז"ל ידונו איך להיות 'מהדרין מן המהדרין'.וברור שמדובר במנהג קדום בהרבה. וכי לאחר שקיעת מלכות בית חשמונאי, יתחילו להדליק נרות כדי לחוג את ניצחונם שנמוג?
הטרחנות הזו היא שלך, שצ"ל?
כי אין לזה שום קשר לנושא.
יוספוס מזכיר שחג החנוכה נקרא 'חג האורים', אך נותן הסבר מיטאפורי המטשטש את הדלקת הנרות. די ברור למה. להדליק נרות בהפגנתיות בפתחי הבתים לזכר ניצחון מרד במלכות, כאשר שנים ספורות לפני כן דוכא מרד של היהודים, היה מרגיז את השכנים היוונים והרומים.
מספר מקבים שנשאר רק בידי יהודים כיתתיים או הלניסטים, שמהם התגלגל ל'קאנון' הנוצרי, אפשר שיש ללמוד ממה שהוא אומר, לא ממה שהוא לא אומר.
ועל כל פנים, ברור בשעת המעשה, מה שתפס את עיקר תשומת הלב של העם כולו הוא הניצחון, ההצלה הרוחנית וטיהור המקדש. נס שנעשה במקדש, שכמוהו נעשו עשרה דבר יום ביומו, ומלבדם הנס שנעשה לעתים ב'נר המערבי' שדלק מעבר לכמות השמן שניתנה בו, נס שנעשה לצורך הידור בטהרה (שהרי 'טומאה הותרה בציבור') – נס כזה משך את תשומת ליבם של הפרושים המדקדקים בטהרה. והואיל והם קבעו את דמותה של האומה, בימי הבית ולאחריהם, נשמר זכרון הנס בתודה הלאומית על ידם! [לגבי 'יהודית' אעיר ש'הולופרנס' הוא שם יווני מובהק וד"ל], '
בפיסקה 3, שורה 6:
… נשמר זכרון הנס בתודעה הלאומית על ידם!…
בברכה, ש.צ. לוינגר
חג החנוכה נקבע בשל הניצחון על היוונים, ההצלה מהכליה הרוחנית וטיהור המקדש, הנימוק של פך השמן המוזכר בברייתות הוא הסבר לאופן החגיגה הייחודי על ידי הדלקת נרות בפתחי הבתים והחצרות, הדלקה שהיתה חביבה ע"י חז"ל על ידי הפרושים, הן כהודאה על הנס והן כמזכרת לנס שנעשה במקדש שאיפשר הדלקה בהידור טהרה, עליה הקפידו הפרושים במיוחד.
בברכה, ש.צ. לוינגר
והערה לאהרן
יוסיפון הוא עיבוד שנעשה במאה התשיעית-עשירית מספרו של פלביוס ואינו מקור קדום
שצ"ל,
1. בית שמאי והלל היו גם אחרי הבית (ביבנה).
2. יש אינדיקציות לכך שהדלקת הנר לא היתה תקנה קדומה מבית חשמונאי אלא מתקופת ב"ש וב"ה. כך גם משתמע קצת מלשון הרמב"ם. ראה כאן באות ב: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%A0%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94/
שצ"ל
הנס לא מובא בברייתות אלא בברייתא אחת בדיוק. הברייתא לא באה להסביר מדוע מדליקים נרות אלא להסביר מדוע יש כאן חג, כלומר מדוע מגילת תענית מונה שמונה ימים מכ"ה כסלו שאסור להתענות ולספוד בהם. השאלה כאן היא האם הנס התקיים וכל פיטומי מיליך לא נוגעים בזה כלל.
מרא דאתרא הדין
דייקת שם בתחילה לגבי ההידור, ולא נראה לי שלרמב"ם היה מידע היסטורי שלנו אין כך שמדבריו אין ללמוד את ההיסטוריה של התקנה. כמו כן דבריך שהנרות הם זכר לנס פך השמן צריכים ראיה. עוד יש להעיר כי פך השמן היה עשוי כנראה חרס ולא פח.
בכל אופן, בהחלט סביר שמתחילה אף אחד לא הכריז 'צריך להדליק נרות', אלא אנשים הדליקו נרות לכבוד החג, ועם הזמן זה הפך ליותר ויותר מחייב. ב"ש וב"ה החלו לדון בגדרה של ההדלקה וממילא גם קבעו אותה כחובה מוחלטת.
אורן
אם אני כותב תגובה ארוכה מדי, כפתור 'להגיב' נעלם לי.
לרמד"א – שלום רב
אם בשלהי ימי הבית כבר הופך ההידור לכמעט חובה עד שב"ש וב"ה נחלקים איך להדר – ססתבר שתקנת הדלקת הנר היא קדומה.
גם לא מסתבר שאחרי שקיעת מלכות החשמונאים יתחילו חכמים להחיות את זכרה בתקנות ולהחמיר בהם עד כדי חיוב לעני למכור את כסותו בשבילה. דברים כאלה נעשים בעוד 'הברזל חם' ותקנות חכמים מקבעות את ההתלהבות הראשונית לדורות.
שתיקתם של מקורות שנשתמרו בחוגים הלניסטיים מעצם מצוות הדלקת הנרות, מעידה כנראה שבחוגי ה'חברה הגבוהה' המעורה עד צואר בתרבות ההלניסטית, מעשה כזה, הדלקת נר קטן בפתח הסמוך לרחוב נחשב למעשה מוזר.
לשמחתנו הפרושים ובעקבותיהם רוב העם לא חשו למה יגידו', ו'שמרו על הנר הקטן שימשיך להאיר
בברכה, ש.צ. לוינגר
הדיון קצת גלש.
השאלה של אמיר הייתה האם נפ"ה הינו עובדה היסטורית. הנחתי שהוא מתקשה להתחבר לחג בגלל חוסר האימון שלו בנס, ולכן העליתי 2 נקודות:
א. אמנם ייתכן והנס לא קרה. לא רק בגלל שהנס מעצם טבעו הוא דבר לא טבעי, אלא גם בגלל שהוא לא מעוגן היטב במקורות הראשוניים. (אפשר להתפלפל למה הוא לא מוזכר, אבל סוף כל סוף הוא לא מוזכר מספיק. נקודה).
אינני יכול להוכיח שהנס אמנם לא ארע. ברור שהויכוח הזה לא יוכרע כאן. שצ"ל לדוגמה, לא ישתכנע, גם אם אמת המים תוכיח. באתי רק להקל על מי שלא מאמין, ומחפש דרך להבין איך המיתוס השתרש במהלך ההיסטוריה.
ב. אי האמונה בנס פ"ה אינו משמיט את הקרקע מתחת לחגיגת חג החנוכה. אפשר לחגוג את ניצחון המכבים, מתוך תחושה דתית או לאומית.
שם החג מראה כי הוא נוסד גם לזכר חנוכת המזבח. אפשר להדליק נרות, לאכול סופגניות, לשחק בסביבונים, ולשמוח (או להצטער) על הסתלקות היוונים מארצינו, ללא קשר לנפ"ה.
במקורות החוץ חז"ליים מתקופת בית שני יש התעלמות מעצם הדלקת הנרות בחנוכה, אז אתה רוצה שידברו על 'נס פך השמן'?
הדלקת הנרות היא מנהג פרושי מובהק ומטבע הדברים איזכוריו צריכים להימצא במקורות הפרושיים. מתקופת הבית יש מעט מאד חומר מנוסח, מהסיבה הפשוטה. כל עוד היה מקדש על מכונו, התקבצו ה'חברים' שלוש פעמים בשנה בבתי המדרש שבירושלים ודנו בכל מה שהיה צריך לדון.. רק משחרבה ירושלים היה חשש שהמסורות יאבדו עם פיזור החכמים, ולכן היה צריך לכנס את השמועות ולשנותן בלשון קצרה ותמצייתית, מפעל החל ביבנה ובא לשיאו 150 שנה אחר החורבן עם חתימת המשנה..
הן הברייתא שבמסכת שבת והן הברייתא שב'סכוליון', הן חלק ממפעלם של התנאים, ובמקרה דנן, שתיהן מספרות על נס פך השמן. בברייתא של 'מגילת תענית', יש תוספת בה מנומק אורכו של החג, שמונה ימים, גם בכך שטיהור המקדש נמשך שמונה ימים, ומה הבעיה לומר ד'הא והא איתנהו'.?
מניין הקביעה שהדלקת הנרות היא מנהג פרושי מובהק?
השם חג האורים אצל יוספוס מראה שעצם החג דווקא נקשר לאש. בטח שזה המצב במקבים ב'.
נראה שאתה מניח שהדלקת הנרות קשורה לנס פך השמן, ואין לזה שום ביסוס.
כאמור, גם במקורות חז"ל זה לא נזכר אלא רק בבבלי.
גם בסכוליה העצמאיים (למעט זה שמובא בבבלי) זה לא נזכר אלא רק בגרסת הכלאיים שמימי הביניים ולקחה זאת מהבבלי.
לישי, אני מודע לבעיה של הכפתור "להגיב". לבינתיים תקיש בסוף כתיבת התגובה על המקש TAB חמש פעמים, וכך תגיע לכפתור הרצוי.
לגבי אופיה הפרושי של הדלקת נרות חנוכה, ראה בחומר שאסף אברהם אוחיון (אליו ציין אהרן) שאליו התייחסתי בדבריי הטרחניים לעיל, שמהם נראה שספר מקבים, פילון ויוספוס לא מזכירים הדלקת נר בחנוכה. לעומת זאת בחוגי הפרושים שכבר בשלהי הבית היו דיונים על מהות ההידור שבהידור, תופעה מובהקת למצב שההלכה כבר קביעא וקיימא מקדמת דנא.
מה שדנת על נוסח אוקסורד ופרמא ו'קומפילציית הכלאיים' וכו' הם דברי פרופ' ורד נועם, במהדורתה ל'מגילת תענית' (ולפני כן במאמריה בתרביץ סב ו-סה) ועכ"פ, ברור שגם לפני התלמוד היתה גירסא עצמאית כנראה של קובץ ברייתות המפרש בעברית משנאית עם נטייה ארכאית את המגילה הארמית הקדומה. סוגה ספרותית שלה משתייכים אף 'סכוליון א' סכוליון פ', והתלמוד מכנה 'תנו רבנן', ,
כבר ציינה פרופ' נועם (תרביץ, סה, עמ' 56) ש'הדעות נחלקות באופן קיצוני בין הסברה שהסכוליון הוא קובץ ברייתות קדמוניות,שנערכו בסוף תקופת התנאים או במהלך תקופת התלמוד, לבין ההשערה שאינו אלא תרכובת מאוחרת של ציטטות וניסוחים… שהולדתה בימי הביניים המאוחרים'
איך הגעת למסקנה שהמקורות האחרים שהזכרת מנוגדים לפרושיים? אתה רוצה לספר לנו שיוספוס ופילון היו צדוקיים? אם הייתה הדלקת נרות בחנוכה הם היו יודעים מזה, וזה שהם לא כתבו לא מוכיח דבר אלא אולי ראיה חלשה לכך שעדיין לא נתקנה התקנה. בכל אופן, קצת טיפשי להציג את פילון כמי שלא מזכיר את המצווה כשהוא כלל לא מדבר על חנוכה בשום מקום. גם להגיד שספר מקבים, ספר חשמונאי קדום הוא לא פרושי זו אמירה די משונה. נדמה שלדעתך הפרושים הם רק החכמים המוזכרים במשנה. זו אמנם גישה שקיימת במחקר (דומני שברעך כך נוקט חיים לפין), אבל אז ממילא הם לא קיימים בתקופות קדומות. אתה רוצה שיהיו פרושים קדומים, ממשיכי המסורת, אבל שאף מקור קדום לא ילמד אותנו עליהם, שהרי מקור קדום כזה יכול לסתור את הטקסטים שמבחינתך הם קנוניים המשנה והתלמוד הבבלי (גם כשהוא מביא מסורות היסטוריות על א"י שדי ברור שלא היו מוכרות בא"י). זו עמדה אפולוגטית מאוד מאוד חלשה. אולי אתה מצליח לשכנע בזה את עצמך, במיוחד אם אתה מצליח לבלבל את עצמך בהררי עניינים לא קשורים שמתחמקים מעיסוק בבעיה.
אגב, שכחת לצרף אליהם את ר' יהודה הנשיא, שגם הוא שכח להזכיר את המצווה, והעובדה שיש נרות בחנוכה מוזכרת אצלו באופן אגבי ומקרי. אולי גם הוא לא פרושי לדעתך.
אכן מה שדנתי בסכוליה הוא מדברי ורד נועם, אלא שלא מדובר כאן על דבריה אלא על המציאות. היא פשוט זכתה להיות הראשונה ששמה לב לעניין, וזיכתה את הרבים.
אכן, גם לבבלי היה כנראה איזה סכוליון, וזהו המקור הראשון והיחיד בספרות חז"ל שמזכיר את נס פך השמן. זה מקור מאוד מאוחר גם אם איננו יודעים בדיוק עד כמה (ומה שציטטת בשמה הוא היסטוריה של המחקר; כיום ברור שהוא לא מימי הביניים המאוחרים).
וכרגיל קשה להבין אי משפטיך מתקשרים זה לזה או לדיון בכללו. השורה התחתונה היא מה שכתבתי כאן כבר כמה פעמים, שהנס נזכר רק בבבלי, ובמקורות חז"ל האחרים שדנים בחנוכה אין אזכור לנס כזה ויש הסברים אחרים לחנוכה. לאחר כל פטפוטיך נראה שגם אתה מודה בזה ולא ברור כלל על מה אתה מנסה להתווכח.
אורן
תודה על נוסחת הכישוף!
יש ירושלמי מפורסם במסכת סוכה (כג) אודות חורבנה של יהדות אלכסנדריה, וז"ל: בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין, מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות, ושלחה אשתו ואמרה לו: עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך…" (עוד כדמות ראיה – מפני נכרים – כגון פרסיים שהיה להם יום חג שאין מניחין אור אלא בבית עבודת אלילים שלהם (שבת כט)).
תמיד הסקתי מכך שהדלקת נרות הייתה מנהג כללי של שמחה, ולא אקט 'פרושי' כפי שציין הרב לוינגר. (יש דו משמעות בדבריו. הוא אומר כי להדלקת הנרות 'אופי פרושי', והמובן הפשוט מדבריו הוא כי אקט כזה אין לו משמעות דומה בציבורים אחרים, כלומר אנשים אחרים לא רואים בזה סמל חגיגי. הראיה של הרב לוינגר היא מכך שהמקורות החוץ חז"ליים לא מציינים את מנהג ההדלקה. לא הבנתי כיצד מכך שמספר אינו מזכיר את מנהג ההדלקה אפשר להסיק כי להדלקת נרות אין משמעות חגיגית בעיניו).
לפי השערתי, הלא מבוססת, סדר הדברים היה כך:
בתחילה ניצחו החשמונאים את היוונים, חנכו את המזבח, ולפי כמה מקורות חגגו שוב את חג הסוכות.
בהמשך הפכו ימים אלו לימי חג.
הקביעה שהחג יימשך 8 ימים הוא לזכר החנוכה שארכה 8 ימים (או לזכר חג הסוכות + שמ"ע שנחגג באיחור באותה שנה, וראשון עיקר). אורך חנוכת המזבח בעת הניצחון במלחמה נקבע כמובן ל 8 ימים בהשראת 8 ימי חנוכת המשכן, כפי שמתואר בספר ויקרא.
מכיוון שנהוג היה לחגוג באותה תקופה בריבוי אורה, נקבע להרבות נרות בימי החג.
עם הזמן נוצר סיפור של נפ"ה. אולי הגרעין שלו אמנם ארע – נמצא פך שמן מוחבא, אבל הרעיון שפך קטן הספיק ל 8 ימים השתרש אח"כ.
בהמשך, נוצר חיבור בין הסיפור לבין הנרות, כך שאנשים הבינו שהדלקת הנרות היא זכר לנפ"ה. (השתרשויות של מיתוסים סבוכים יותר מתרחשות גם בזמנינו, תוך תקופה קצרה הרבה יותר).
כמובן שזו רק השערה.
אשמח אם תוכל (הרב לוינגר) לצטט במלואם את דברי ספר יוסיפון שהזכרת.
אגב, יש דיון מקביל כאן:
אהרן
מהם הכמה מקורות שלפיהם חגגו את חג הסוכות? אני מכיר את מקבים ב'.
אני מניח שהתכוונת לבקש משצ"ל את דברי יוספוס ולא את דברי יוסיפון. המקור בוא בקדמוניות יב,ז,ז. אני לא מוצא ברשת תרגום עברי אז הנה תרגום אנגלי:
Now Judas celebrated the festival of the restoration of the sacrifices of the temple for eight days, and omitted no sort of pleasures thereon; but he feasted them upon very rich and splendid sacrifices; and he honored God, and delighted them by hymns and psalms. Nay, they were so very glad at the revival of their customs, when, after a long time of intermission, they unexpectedly had regained the freedom of their worship, that they made it a law for their posterity, that they should keep a festival, on account of the restoration of their temple worship, for eight days. And from that time to this we celebrate this festival, and call it Lights. I suppose the reason was, because this liberty beyond our hopes appeared to us; and that thence was the name given to that festival. Judas also rebuilt the walls round about the city, and reared towers of great height against the incursions of enemies, and set guards therein. He also fortified the city Bethsura, that it might serve as a citadel against any distresses that might come from our enemies.
יפה הבאת ממעשה טריינוס שהדלקת הנר היא ביטוי לשמחה, וכן היה הפתגם: 'אור הנר בברור חיל – משתה שם, משתה שם' (הכוונה למשתה של חתונה). הדלקה מעין זו היתה אצל כולם. מי לא שמח על הניצחון ההצלה מהכפייה היוונית וטיהור המקדש. ברם בהדלקה כזו אין שום צורך להקפיד על מספר מסויים של נרות, ועל מיקום הנרות. שידליק כל אחד כמה שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה, שידליקו לפידים ואבוקות וירקדו ברחובות עד בלי דיי.
כשמדליקים מספר נרות מסויים, ודווקא במקום מסויים, ובמקום הפחות שימושי, בפתח כלפי חוץ, יש כאן אמירה דתית מיוחדת כלפי עולם ומלואו. אנחנו ממשיכים את עבודת אהרן הכהן, שהיה מדליק את הנרות בהיכל, בסדר ובמניין תוך הקפדה 'שלא לשנות'. כשפתאום גם יהודי פשוט הופך לשמונה ימים למעין כהן, והפתח לרחוב למעין היכל. זו חשיבה לגמרי פרושית, שעבודת ה' מסורה לכלל!
תודה רבה.
ישי, אתה צודק, הטענה שחג הסוכות נדחה ככל הנראה מקורה רק בס' מכבים. (אגב, גם בבית ראשון נחגגה חנוכת הבית יחד עם חג הסוכות).
אשמח אם מישהו יאיר את עיני מה פשר הביטוי "And from that time to this we celebrate this festival, and call it Lights".
זה קשור להדלקת נרות? לא נראה לי.
עוד נקודה מעניינת. העליתי השערה בעבר, כי החשמונאים חגגו את חגיגת חנוכת הבית בכ"ה בכסליו, בגלל משמעותו של התאריך. בבניית הבית השני, נאמר בס' חגי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ, הָיָה דְּבַר ה' אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר… שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה', שִׂימוּ לְבַבְכֶם". בתאריך כ"ד בכסלו, שנת 2 לדרייווש מלך פרס, ייסדו שבי ציון את היכל ה', וא"כ, הוא החל לפעול בכ"ה בכסליו (ראיתי תימוכין לזה, ואיני זוכר כרגע היכן).
ייתכן כי המכבים המתינו עם החנוכה, עד התאריך הסמלי של כ"ה בכסליו, בכדי ליצור תחושה של המשכיות.
כעת מצאתי קישור ביןהתאריך של 2 החנוכות בס' מור וקציעה של ר"י עמדין:
מור וקציעה סימן תרע
בטעם שם חנוכה נראה לי דבר חדש בעז"ה, שנקרא כן גם על שם חינוך ההיכל, שהיה בזמן הזה בימי חגי הנביא ככתוב בנבואתו [ב, יח] שבעשרים וארבעה לתשיעי, שהוא כסליו, הוסד, ולמחרתו חנכוהו בהקרבה (אף על פי שלא נבנה הבית עדיין כדאיתא במדרש, וכענין שאמרו [זבחים סב, א] מקריבין אף על פי שאין בית) ובהדלקה מבערב, שאין מחנכין המנורה אלא בין הערבים כמו ששנינו במנחות [מט, א], ועל שם חנוכת הבית נקראים ימי נס הנרות שאירע באותו פרק, חנוכה. ויש מכאן סעד גדול למה שנהגו לעשות סעודות ולהרבות קצת שמחה, והאחרונים ז"ל נדחקו בכל זה.
ועם זה אני מיישב ג"כ קושית הב"י שהיה ראוי לבל יהא ראשון מן השמונה ימים מן המנין…
אוקיי הרב לוינגר, אבל מניין לך שכל הדקדוקים הללו קדומים עד סמוך לזמן המכבים?
הדברים נתבארו כל צרכם. אעיר רק בנוגע לנקודות חדשות שהעלית. קיומם של הפרושים מתועד כבר ב'מקצת מעשי התורה המכוון בין השאר נגד 'דורשי החלקות' שכלפיהם יוצא 'מורה הצדק' מייסד הכת הפורשת. כפי המקובל מדובר על זמנו של יונתן החשמונאי המכונה בפי הכת 'הכהן הרשע'. ראה בויקיפדיה, ערך מקצת מעשי התורה'.
לגבי 'מיהו פרושי?' דומני שמרבית הציבור הסתובב איפשהו באמצע. יוספוס הוא דוגמא טובה. הוא מזכיר שרוב העם מעריך את הפרושים על נאמנותם למסורת האבות, ומדבר בביקורתיות גדולה על הצדוקים המפולגים ומסוכסכים. ומאידך מתלהב מהאיסיים, אך על הילל הזקן, אין לו אף מילה. לגבי ספר מקבים א' שנתחבר ככל הנראה בימי יוחנן הורקנוס, זה תלוי בשאלה באיזה שלב של ימיו.
לגבי רבי יהודה הנשיא. הוא לא הוזקק להקדיש מסכת לחנוכה, משום שעניינו נתבאר כבר בדברי התנאים שנסמכו למגילת תענית הקדומה. ועכ"פ, גם מה שמובא בב"ק על פשתני המדליק על פתח חנותו, מעיד על חיבתם של נרות החנוכה בעיני העם, שאף בחנות בשוק היו מדליקים בפתח!
לשאלתך מניין שההידורים קדומים כבר עניתי לעיל: (א) מהעובדה שב"ש וב"ה בסוף ימי הבית דנים איך עושים 'הידור שבהידור', משמע שעצם המצווה להדליק נרות קדום בהרבה. (ב) לא הולכים להתקין תקנות ולהחמיר בהם עד כדי חיוב לעני למכור כסותו בתקופה שמלכות בית חשמונאי ירדה מהבמה. מה זה 'נר להנצחה'? 🙂 דרכן של תקנות שנעשות ב'שטורעם' בתקופה של התלהבות רעננה, ואז התקנה מביאה להיקבעות ההרגש לדורות.
בברכה, ש.צ. לוינגר
שצ"ל
איני צריך שתספר לי זאת. הנקודה היא שהפיצול הזה חל כנראה רק בימיו של יונתן החשמונאי. אגב, שים לב שהפרושים לא מוזכרים שם בשמם, כך שאם היה לך צורך אפולוגטי היית אומר שהם מוזכרים לראשונה רק באוונגליונים (שהם מאוחרים יחסית אבל ברור, שוב אם אין לך צרכים אפולוגטיים) שהם משקפים את זמן פעילותו של אותו האיש.
אבל כרגיל אתה מפספס את הנקודה בדיון ושופך דיו על לא עוול בכפו (של הדיו). השאלה היא לא ממתי היו פרושים אלא למי אתה נותן את הקרדיט. כשאתה אומר שמקבים א' לא מזכיר את הנרות, אתה בעצם חושב שהוא היה מאיזו כת חיצונית?! אלה דברי תימה. הוא הרי היה מחוג המקורב למלכות שהיה לו אינטרס בחג (ואתה עצמך טענת שלא סביר שהחג נתקן דווקא לאחר שוך האירועים). אני מבין שכעת גם אתה מבין שאם הייתה הדלקת נרות בימי יוספוס הרי שגם הוא הכיר אותה בניגוד להידחקותך קודם.
מוטב לו היית מותר על דבריך לגבי המשנה, ולו רק בגלל שהם מדגימים שאת שיטתך הנפסדת שלא לחפש את האמת אלא לתרץ תירוצים. העובדה שמישהו לא מזכיר משהו צריכה להתפרש לא לפי היגיון סיבתי אלא לפי היגיון תכליתי, ובכל מקום המטרה מקדשת את ההסברים. לגופם של דברים הרי שהם נפסדים ביותר. לא רק שהם נסמכים על קיומו של חיבור שאין שום עדות לקיומו (והדבר גם פוגע באפלוגוטיקה כי לדבריך יוצא שרבי סמך על החיבור הזה ויצא טועה כי החיבור נעלם), אלא שהם פשוט לא מתאימים כלל לאופייה של המשנה שאינה כלל חידושי ר' יהודה הנשיא אלא עריכת דברי הקודמים (שכנראה כבר היו ערוכים בעצמם באופן כלשהו). בנוסף, יש לזכור שגם פורים מוזכר במגילת תענית (אם תרצה אני מוכן להעלות שלל חילוקים טיפשיים בין שני המקרים בעבורך אבל אני בטוח שתסתדר לבד).
אהרן
אין לדעת למה 'חג האורות' קשור. אבל כשאנו יודעים שבחג הזה הדליקו נרות, לא רחוק לשער שזה מקור השם.
לגבי יוספוס ומקבים א, הדברים נתבארו היטב בתגובתי השנייה בדיון זה. יוספוס מזכיר שהחג נקרא 'חג האורות' אך נותן לכך הסבר מיטאפורי רק לא להוציא מפיו שיהודים חייבים להדליק נרות.. לגבי מקבים א', כבר כתבתי שם שהספר הגיע אלינו אחר שנתגלגל בגלגולים לא פרושיים, לכן אינני יכול לדייק ממה שאין בו. ברור שסופר שלא מכיר או לא מקבל מנהג כזה להדליק נרות בכל בית יפסח על משפט מסוג 'וקבעו להדליק נרות על פתחי הבתים'. לפי מה שהתבאר בתגובה הקודמת שהפיצול בין פרושים.לצדוקים אירע כבר בימי יונתן, לפני חיבורו של מקבים א, הרי גם שאלת שייכות מחברו לצד זה או אחר.
לגבי אי קיום מסכת לחנוכה, כביטוי להתנגדות עורך המשנה לחג החנוכה, תגיד אולי שרבי התנגד גם למילה ציצית ותפילין 🙂 שהרי נסכרים רק בדרך אגב במשנה. אולי יש לך חומר לדיסרטציה 🙂 בכל מקרה יש שלושה קובצי ברייתות הנסמכות למג"ת (סכוליון א' סכוליון פ' וה'תנו רבנן' המצוטטים בבבלי), כולן בסגנון משנאי ובאיזכור תנאים בלבד . אז כנראה היה עיסוק תנאי במגילה.
סוף פיסקה 1
… הרי גם שאלת שייכות מחברו לצד זה או אחר, צריכה להידון.
פיסקה 2 שורה 2:
… שהרי נזכרים רק בדרך אגב במשנה…
קודם כול, אל תכניס לי מילים לפה. אני לא הצעתי שום דבר לגבי רבי. אתה הוא זה שמציע בידענות תיאוריות מופרכות לכל בעיה.
שנית, נמאס לי להסביר על כל דבר לא קשור שאתה כותב למה הוא לא לעניין ולכן אתייחס רק למה שבאמת לעניין.
נראה מדבריך שאתה סבור שהצדוקים או כת אחרת התנגדו להדלקת הנרות בחנוכה. זה מסתמא נכון לגבי האיסיים אבל אני מקווה שאתה לא מציע שהם קשורים לענייננו. דומני שלהנחה כזו אין שום בסיס ואין בה גם סברה (אף שהיא תיתכן) וממילא לא מחוכמה בנית עליה בנינים.
אפשר שיוספוס לא מזכיר את ההדלקה כי עדיין לא הייתה אף שזה לא מוצא חן בעיניך. אפשר שהוא חשב שהדלקת נרות בחג היא דבר טריוויאלי ולכן לא תהווה הסבר בעיני הרומי הממוצע לשם החג. איני יודע. השאחה היא פשוט האם כשלא יודעים ממציאים ועושים את זה לפי מטרה מסוימת (אתה) או שנשארים באי וודאות ומשערים השערות על פי מה שיש בניסיון להגיע לאמת היסטורית (מה שחוקר טוב אמור לעשות).
'בס"ד ז"ך בכסלו ע"ח
לאהרן – שלום רב,
קדמוניות היהודים' ליוספוס פלביוס תורגם לעברית ע"י ד"ר אלכסנדר שור. יצא לאור בהוצאת ראובן מס, (ירושלים ת"ש-תש"ו), וניתן לצפיה באתר 'אוצר החכמה'..
כדאי לציין שעריכת נר' עניינה גם הקמת מלכות, ככתוב בתהלים קלב: 'אז אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי', ואולי רמזו חכמים גם את הצפיה למלכות בית דוד. אף מלכי בית חשמונאי הקפידו שלא להיקרא בתואר מלך, כמבואר במקבים א' במינויו של שמעון, ובמטבותיהם נקראו בתואר 'הכהן הגדול וחבר היהודים' (חוץ מינאי שחתם ביוונית 'המלך אלכסנדר')
בברכת חנוכה מאירה, ש.צ. לוינגר
בס"ד א' בטבת ע"ח
נראה שתקנת חכמים להדליק בחנוכה 'נר איש וביתו' טבועה ברוחו של יוסי בן יועזר איש צרידה , ממקדשי השם בגזירות אנטיוכוס, שהדרכתו הקבועה היתה: 'יהי ביתך בית ועד לחכמים'.
יוסי בן יועזר היה מודע למשבר הרוחני הקשה, שבעטיו נתפסו צעירים (ובהם בן אחותו יקים איש צרורות) להתיוונות. וסבר שהתרופה לכך היא חיזוק הבית היהודי, שכל בית ובית ישאף להיות 'בית ועד לחכמים'.
וברוח זו, כאשר באו חכמים לעשות זכר לנצחון ולטיהור המקדש – בחרו דווקא בהדלקת הנר, המסמלת את התורה 'נר לרגלי דברך', ובהדלקת 'נר איש וביתו' הטמיעו בעם את השאיפה שכל בית יהיה בבחינת 'בית ועד לחכמים'!
שותפו של יוסי בן יועזר להרבצת התורה – יוסי בן יוחנן איש ירושלים – אף הוא מדגיש את מרכזיותו של הבית היהודי. והוא מוסיף מימד: בית יהודי צריך לא רק להיות 'בית ועד', אלא להקרין כלפי חוץ, ולתת לעניים ולחסרי הבית את ההרגשה שהם מוזמנים להיכנס פנימה ולהתקבל כבני בית.
תפקיד זה של הבית, נהיה חיוני שבעתיים אחרי הניצחון על המתיוונים, כשחלקים גדולים של העם שהיו תלושים מ'גירסא דינקותא' יהודית נשארו תלושים וונבוכים ב'חלל הפנוי' שבין יוונות ליהדות.
הנחת הנר על פתח הבית, מאותתת גם ל'עומד מבחוץ': 'בוא היכנס, אחינו אתה!'
בברכת חנוכה מאירה וחודש טוב! ש.צ. לוינגר
אני חושב שה'תורה' שלך ממש מוקשה. הרי לפי יוסי ויוסי (ויכה יוסי את יוסי) יש להתמקד בקדושת הבית, יהי ביתך בית וועד לחכמים, והרי מצוות נר חנוכה ניתנה להניחה על פתח ביתו מבחוץ!!! לפי דבריהם, היה להניחה על שולחנו ודיו!!!
לכן, ע"כ צ"ל שהתקנה מאוחרת ביותר, ואולי יש לשייכה לתלמידו של רבי יוחנן המטביל שחי מעט לפני חורבן הבית. הוא היה אומר "אַל תֵּלְכוּ לְדֶרֶךְ הַגּוֹיִים וְאַל תִּכָּנְסוּ לְעִיר שֶׁל שׁוֹמְרוֹנִים, אֶלָּא לְכוּ אֶל הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וּבְלֶכְתְּכֶם הַכְרִיזוּ: 'קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם!", כך שהפצת האור כלפי חוץ בתור 'פרסומי ניסא' מתאימה ביותר למשנתו.
החיוב ליתן את נר החנוכה במקום שפל ונמוך, למטה מעשרה טפחים, מתאימה להוראתו "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ. אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ".
רמז נוסף בדבריו למצוות נר חנוכה שעליה נאמר 'מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל' – היא מציוויו "וְאַתָּה בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֵׂה חֶסֶד אַל תֵּדַע שְׂמֹאלְךָ אֶת אֲשֶׁר עוֹשָׂה יְמִינְךָ", ופסוק זה מכוון בגימטריא בא"ת ב"ש ובריבוע כמניין "יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו" (עה"כ).
(ועל דברי ודבריך נאמר 'חסידישע תוירה').
כפי שהזכרתי כמה פעמים, הדלקת נר על פתח הבית מבחוץ מנוגדת לתפקיד השימושי של הנר: להאיר (וכן מה שציינת, הדלקה נר מתחת לעשרה טפחים).
לעומת זאת, מתיישבת הדלקת הנר על הפתח מבחוץ מצויין עם הדרכתו של יוסי בן יוחנן, בן זמנו של המאבק ביוונים ובמתיוונים: 'יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך',, ועניים בדעת, התועים בדרכי הרוח – בכלל, שאף אותם מזמינים הנרות אל הבית!
בברכה, ש.צ. לוינגר
הסבר ריאלי לנס פך השמן : ייתכן מאד שמציאת השמן להדלקת המנורה הקדושה-שסמלה יותר מכל את המקדש (מאחר ובבית שני לא היה את ארון הברית) כבר מנבואת זכריה,וסמל המנורה הוא הנפוץ ביותר בפסיפסים וממצאי יהודיים מהזמן ההוא- מציאת השמן להדלקת המנורה,חתום בחותמו של כהן גדול היית נחשבת להם כנס והשגחה. להכנס למקדש מגואל וחרב,שלמעלה משלש שנים היה שומם וחלו בו ידיים, ובתוך כל ההרס ופסלי האלילים, למצוא לאחר חיפוש רב איזה פך שמן טהור – היה עבורם 'נס'. השמן איפשר להתחיל את הפעלת המקדש- מיד לאחר התאריך של חנוכתו בראשית בית שני (כד' כסלו, ראו בתגובות למעלה מספר חגי), ולתת מרווח נשימה להפקת שמן זית זך חדש. ייתכן מאד שבעיניהם היה זה נס. אמנם לא עשו ממנו טררם גדול כי סך הכל היה זה בתוך הטבע,והוא האפיל לעומת נצחון המלחמה. בהמשך, נתנו לו את הבכורה ועטפו אותו באגדה. אבל זה לא שהוא היה מנותק כליל מהתרחשות היסטורית.
נ.ב.
כדאי לקרוא מאמרו של הרב יואל בן נון המעניק פרספקטיבה היסטורית לחג האור,עוד מימות בית ראשון וקושר אותו לביכורי השמן שחלים בתקופה זו. בהרחבה יתרה בספרו "זכור ושמור"
וגם כאן במאמר מקיף. החל מעמ' 45 עד הסוף
http://www.hatanakh.com/sites/herzog/files/herzog/imported/mega12_ybn.pdf
תוספת : מובן שהאמירה שהשמן לא הספיק אפילו ליום אחד,איננה כפשוטה שהשמן המעט הזה הספיק להרבה ימים,אלא היא שקולה למשפט:"היה זה נס למצוא שמן אפילו עבור יום אחד-והנה עשה ה' ומצאנו ל8 ימים !" 8 ימים אלו ימי חנוכת המזבח גם בתורה,והנה עוד צירוף מקרים מושגח .
ובמאמר מוסגר אוסיף נופך מטאפורי לנס פך השמן- הוא שיקוף מדוייק של נצחון המעטים את הרבים,שכן מעט לוחמים שהספיקו לקרב קטן (שמן ליום אחד) נעשו כלוחמים מרובים (שמנה ימים). ואינני זוכר אם ראיתי זאת כתוב
חז"ב (שמא עדיף כז"ב)
יפה מאוד! ומתאים גם לפוסטים בעמוד הראשי בימים אלה.
גיל
אתה לא נותן הסבר ריאלי לנס, אלא הסבר ריאלי לטקסט. אתה אומר שהנס שמתואר לא התרחש, אלא שהתיאור הוא לא כפשוטו. לדעתי זה ממש לא הסבר ריאלי לטקסט. גם לא ברור לי למה להתעקש למצוא הסבר לטקסט 'היסטורי' שמוצאו מאות רבות של שנים אחרי המאורעות שמתאר דבר שלא מופיע במקורות אחרים שמתארים את אותו מאורע.
לפי התיאור שבספר מקבים א (ובעקבותיו יוספוס) כ"ה בכסלו אינו יום שחרור המקדש אלא יום חנוכתו החגיגית אחרי שעבר שיפוץ יסודי. ברור שבאותו זמן שבו הספיקו לשפץ את המקדש ולבנות את המזבח מחדש, יכלו להביא שמן טהור בכמויות מהגליל שסבל פחות ממלחמות היוונים.
אולם היו 'זריזים מקדימים' שלא היו מוכנים לחכות לשיקום המקדש וביקשו לעשות מייד מה שאפשר, ואם אין מנורה – נועצים שיפודים ומדליקים בהם. וה' היה בעזרם של אותם זריזים, האיר את עיניהם למצוא פך שמן טהור, ונתן לשמן לדלוק הרבה מעבר לטבעו, וכך זכו להדליק לפני החנוכה הרשמית.
אנחנו חוגגים לדורות את החנוכה החגיגית, אך עושים זכר גם לזריזים שהקדימו ולנס שזכו לו!
בברכת חודש טוב וחנוכה מאירה, ש.צ. לוינגר
ישי
תודה. מטרתי היא להעניק לחג של האור והניסים את הקשר לחנוכת המזבח והשמן. אני סבור שחז"ל התכוונו לנס כפשוטו-כמו כל בית ישראל, ואני מסביר שלא כך הוא. אני מרוויח מכך משני כיוונים: א. אני מאפשר לקטני האמונה לחוג את חג האור בהקשר ריאלי ולא ניסי .ב. יחד עם זאת אינני מפקיע לחלוטין את ההקשר למנורת המקדש ומציאת פך השמן. אמנם הביסוס ה'היסטורי' של נס זה לוקה בחסר,אינני חולק על כך כלל וכלל, אלא שהשמטת ההקשר למנורה מחד,ודיבורים על המצאות של חז"ל שהשתרשו לכל היהודים עד כדי המצאת טעם חדש לחג – גם אם הן נכונות כעובדות בשדה המחקרי,אלו קשות מאד לעיכול בשדה האמוני חוויתי של החג. לכן אני מציע שחז"ל לא המציאו את נס מציאת פך השמן יש מאין אלא התבססו על מסורות שרווחו על כך באומה, ועטפו את האירוע בנופך אגדי כדרכם. ממש כמו שבאגדות החורבן על ביתר הם מספרים על מאות מליוני תלמידים לומדי תורה שיכלו להשמיד את הרומאים בקולומוסיהן, ועם זאת שזו הפרזה- אני מאמין בכל לב שנכבשה ביתר. שהיא היתה מעוז של תורה, ושמנקודת מבטם של יושביה-או של חז"ל- היתה להם את הסיבה להאמין שבח התורה,הם לא ינוצחו.זהו פשר ריאלי לסיפור אגדי. כך גם בהסבר שעצם מציאת פך השמן הטהור (שאמנם היה בו די שמן ל-8 ימי המילואים)התרחשה,ושנתפסה אצלם במבט סובייקטיבי כהשגחה שמימית,מעין קריצה מלמעלה- או כבלשון העממית 'נס' (בדיוק קראתי השבת אחד שניצל משריפת ענק בה נספו עשרות מלבדו,שהוא לא יודע להסביר איך הוא ניצל,היה זה 'נס'…ודוק ודל ואכמל), אני מרוויח את הפשר המציאותי לתיאור האגדי של חז"ל, שלא צמח משום מקום, ושמאפשר וקורא לנו המאמנים כיום להדליק את הנר ולראות בנסים הנסתרים יד מכוונת מלמעלה, ממש כמו שבפוקס כיוונה את המכבים להגיע אל המקדש ומבין הריסותיו וטומאותיו למצוא את השמן להרצתו והקדשתו. כשהוא דלק-אורו עיניהם והם ידעו שיד מכוונת גרמה להם לנצח. (שוב,אין צורך פילוסופי להאמין שכל זה אכן התרחש, ולא לנס כפשוטו כפי שמופיע בחז"ל-יש פה רק הצעה לאחוז מזה ומזה). נ.ב. קצת מזכיר את שאלת אלעזר והפיל: המקור המפורסם טוען שלאחר פריצת שורות יוונים הגיע אלעזר תחת הפיל הענק ודקר אותו ברומח, הפיל התמוטט וקבר אותו תחתיו. מקור אחר טוען שאמנם היה תחתיו של הפיל-אבל במובן ליטרלי לגמרי: אלעזר טבע ברפש הפילים, בלילה, כשהתגנב חרש לדיר שלהם. כמובן שהמחקר אוהד את הגירסה הגרועה,(ע"ע מאמרו של מאיר בר אילן) – שעם הדורות התיפתה וקבלה תיאורים הירואיים- אבל בית ישראל מכירים ומחבקים את סיפור הגבורה. יש הטוענים שסיפור זה אינו מוכר במגזר החרדי. לכן יש בנותן טעם לקנח בדברי רבי דוד הנגיד, הנכד הסופי של הרמב"ם, שלא רק ומכירו אלא תולה בו את מיעוט קדושתו של החג:
"ובאשר לאלעזר הצעיר, הרי נכנס בין הפילים ועשה בהם שמות. וקרה הנס הגדול הזה אשר לא נשמע כמוהו בכל גלילות הארץ, ועלה כבודם ונתרומם בעולם כפי שהתנבא עליהם זכריה הנביא עליו השלום ואמר: "והושיעם ה' אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו" [ט, טז]. אך לא היתה להם השמחה שלמה כדבעי, משום אלעזר אחיהם הקטן אבד בין הפילים ונעדר. ולולא זאת היו קובעים את שמונת ימי חנוכה ימים טובים.
[מדרש רבי דוד הנגיד (נכד הרמב"ם), סוף פרשת וישב יעקב וענין חנוכה, מהד' כץ מוסד הרב קוק תשכ"ד, עמ' קפב]
אין לי בעיה עם סיפורים להמון כדי לא להרוס את יסודות האמונה. בהודעה הראשונה שלך היה נראה שאתה מתכוון ברצינות למה שאתה אומר. עכשיו אתה מבהיר שזה רק לצרכים פוליטיים, אז כמובן שאין לי מה להתווכח.
אני חושב שהמחקר דווקא מתעלם לגמרי ממאמרו של בר אילן, אבל חבל לי להרוס שמחות.
תודה על מדרש ר' דוד הנגיד. לא הכרתי.
התיאור שאלעזר טבע בפרש הפילים מופיע כבר במגילת אנטיוכוס. אצטט כאן מנוסחת רס"ג 0המובאת בסוף פירושו לדניאל9: ואלעזר הווה מתעסק בקטלא דפילא, וטבע בפורתא דפילא'. לפי מגילת אנטיוכוס היה האירוע קודם לטיהור המקדש.
לעומת זאת במקבים א' מתואר מעשהו של אלעזר בקרב בית זכריה שאירע אחר טיהור המקדש: 'וירא אלעזר חורן אחת החיות משוריינת בשריונות המלך… וירץ אליו בגבורה אל תוך הגדוד… ויבא אל תחת הפיל ויתקע לו וימיתהו, ויפל ארצה עליו וימת שם'.
כך או כך, נהג אלעזר בגבורה, וגבורתו נר לרגלנו!
בברכת חנוכה מאירה, ש.צ. לוינגר
מה זה 'כבר'? גיל כתב שזה מופיע במקור אחר והתכוון למגילת אנטיוכוס (וההפניה לבר אילן היא למאמר שבו הוא מעדיף אותה על פני מק"א). איפה אתה מכיר עוד אזכור של זה שכתבת 'כבר'?
בקדמוניות (יב,ד) מתאר יוספוס את מעשהו של אלעזר כהצלחה חלקית, ומסייםף 'כך קיפח זה את חייו לאחר שהשמיד בגבורה רבים מן האוייבים'
לעומת זאת ב'מלחמות היהודים' (ספר א, פרק א), מתאר יוספוס את מעשהו של אלעזר כמעשה גבורה חסר תועלתף 'ושכר לא היה למעשהו מלבד זכרו הטוב, כי נשא את ליבו לגדולות ובחר בשם תהילה מחיים, כי המפגיע את הפיל היה הדיוט. ואילו היה זה אנטיוכוס בעצמו, גם אז לא הצליח אלעזר בעז נפשו רק להראות כי בחר לו דרך מוות מתקווה קלה לניצחון גדול'. לא רק שלא הביא תועלת, אלא הזיק, שכן 'והדבר הזה היה אות מבשר רעה לאחיו על תוצאות הקרב כולו".
בקדמוניות מושפע יוספוס מאתוס הגבורה החשמונאי. ב'מלחמות' – מכישלון גבורת המורדים ברומא.
שתי זויות ראייה שונות של אותו מחבר!
בברכה, ש.צ. לוינגר
שצ"ל
ענית לי? כי כדרכך זה לא היה קשור. אבל גם אם זה לא היה מופנה אליי הרי שזה לא ממש קשור כאן לשום דבר. שמא באת להעלות עוד משהו על עניין שהוזכר כאן.
לגופו של עניין, בקדמוניות נסמך יוספוס על מק"א. במלחמת הוא כנראה כותב מה שנראה לו. בכל אופן, אין להתפלא כלל על ההבדל, כאשר ישנן סתירות ברורות ולא רק זוויות ראייה שונות אצל אותו מחבר.
שלום וברכה!
קצת איבדתי את הראש בדיון כאן. עם זאת, בשבתי היום בבית עקד הספרים, אונה לידי ספר שיש בו התייחסות לנושא הנידון, וכמדומני שיעניין את המלומדים כאן, שצ"ל ישי וגיל.
כזכור, המקור המוקדם לנס פך השמן הוא אחד משני הסכוליונים שלפנינו. מצאתי טענה כי המשפט על נס פך השמן באותו סכוליון, השתרבב מאוחר יותר.
מדובר בספר מחקר על מגילת תענית, שנכתב ע"י פרופ' ורד נועם, ויצא לאור ע"י הוצאת יד יצחק בן צבי בירושלים, בשנת 2003. בספר היא מנתחת את המגילה ואת הסכוליון (שיש לו 2 גרסאות: נוסחת אוקספורד – 'א', ונוסחת פארמה – 'פ').
בעמוד 271 ואילך היא כותבת כדברים הללו:
"ציטטה של בעל אור זרוע (סי' שכ"א) בשם רבו מתוך סכוליון א' לחנוכה, שונה ממה שלפנינו דווקא באותם משפטים המוסרים לכאורה את נס פך השמן – (כאן היא מצטטת את הקטע הרלוונטי מהסכוליון שלפנינו, ואת הציטוט של האו"ז) – מסתבר, כי לפני האו"ז ולפני רבו, ר"י סיריליאון, היה במגילת תענית מעשה השיפודים, ולא מעשה השמן. את המעשה בנס פך השמן מצטט האו"ז בראש אותו סימן 'מן הגמרא'. רק אח"כ הוא מנסה ליישב את המסורת שבגמרא עם מסורת מגילת תענית בעניין תיקון המזבח.
גם מתוך כ"י אוקספורד שלפנינו ניכר שאינו מוסר את הנוסח המקורי. לא 'שמנים' נטמאו כבסיפור נס פך השמן, כי אם כל הכלים.משמעו המקורי של המונח, בהקשר זה, היה כלי המקדש, והמנורה בכלל. המשפט הלקוי במחינה תחבירית, 'לא היה שמן במה להדליק', אינו אלא סירוס מכוון של המשפט המקורי: 'לא היה במה להדליק שמן'. לא ה'שמן' חסר, כי אם ה'מנורה'. המעשה המתאים כאן הוא מעשה ה'שיפודים', ולא מעשה השמן. נראה שסיפורו של נס פך השמן הוכנס בחוזק יד לתוך מסורת א' מתוך הבבלי, ורק אחר ימיו של ר' יצחק מווינה, בעל אור זרוע". ע"כ.
אינני בקי מספיק בעניינים כאלו, אלא חשבתי שהמידע יתרום לדיון.
בברכת 'מוצאי חנוכה מאירה'…
בס"ד ב' בטבת ע"ח
הואיל ועסקנו (אגב פרשת מותו של אלעזר) ב'מגילת אנטיוכוס'. כדאי לציין שפרופ' מאיר בר אילן במאמרו על מותו של אלעזר (נמצא באתר שלו) מציין שחוקר הארמית פרופ' מנחם צבי קדרי שניתח את לשונה הארמי של מגילה זו, והסיק שזמנה במאה ה2-5 לספירה, (כשדעתו נוטה יותר למאה השניה). נמצינו למדים על מקור תנאי או אמוראי נוסף (מלבד הברייתא שעל מג"ת שהובאה בבבלי פ' במה מדליקין) שאף הוא מביא את סיפור פך השמן
בברכה, ש.צ. לוינגר
מה שלא נראה לי במאמרו הנ"ל של פרופ' בר-אילן היא מגמתו המוצהרת לנפץ את מיתוס מות הגבורה של אלעזר שבספר מקבים א. הרי גם במגילת אנטיוכוס מבואר שאלעזר 'הווה מתעסק בקטלא דפילא'.
גבורתו של אלעזר, שנהרג בנסיונו להרוג פיל, עולה מכל המקורות. הן ממקבים א', הן מיוספוס במלחמות והן מ'מגילת אנטיוכוס. השאלה רק אם נהרג בנפילת הפיל עליו (כדברי מק"א ויוספוס או טבע בפרש הפילים, אינה משנה לעצם גבורתו.
חבל ש'ניפוץ מיתוסים' הופך לאופנה במחקר!
בברכה, ש.צ. לוינגר.
כשם שהיה מחסור בשמן טהור (כנזכר בברייתא שבגמרא ובמגילת אנטיוכוס') כך היו חסרים כלים טהורים, כמבואר בברייתות שעל מסכת תענית ובברייתא בעבודה זרה מג, ראש השנה כד ומנחות כח. באותה ברייתא נחלקו תנאים, לרבי יוסי בר יהודה הדליקו החשמונאים בשפודים של עץ ולדעת חכמים בשפודי ברזל מחופין בבעץ, העשירו עשאום של כסף העשירו עשאום בזהב (והברייתא דמגילת תענית נקטה כחכמים. נוסח מלא של מג"ת באתר 'דעת').).
בס' מקבים א' מתוארת חנוכת המקדש החגיגית שלא היתה מייד עם הניצחון אלא בכ"ה בכסלו אחר השלמת השיפוץ ובניית המזבח והכלים החדשים. וכבר שיערתי לעיל שהצוךך בפך השמן ובשפודים היה בימים שבהם עסקו בשיפוץ, וכעין מה שכתב ר"י שירליאון באור זרוע סי' שכא.
בברכה, ש.צ. לוינגר
אכן איבדת את הכיוון.
כבר כתבתי כאן חוזר וכתוב שהמקור הוא לא בסכוליון בדיוק בגלל שברור שכתב יד אוקספורד משקף טעות.
כבר הובא כאן מאמרו של בר אילן.
חושבני שרוב החוקרים סבורים שמגילת אנטיוכוס מאוחרת בהרבה. איני בקי בטענותיהם בזה אבל על פניו לא נשמע סביר שהיא כה מוקדמת. בכל אופן, גם אם היא מוקדמת קשה לראות בה מקור תנאי או אמוראי. אם היה בה משהו שלא מוצא חן בעיניך היית אומר מי יחתום לידינו שיצאה מידי תנאים או אמוראים ולא מידי מישהו שלא מוצא חן בעיניך. משום מה אצלך ערך המקורות הוא לפי מה שיוצא מהם.
יוספוס אינו מקור עצמאי בנוסף למק"א ואין לו שום ערך כסיוע.
בר אילן לא בא לומר שאלעזר לא היה גיבור. הוא רק אמר שסביר יותר שהייתה פארסה והפכו את זה לסיפור הירואי מאשר להפך.
אפילו נקבל את הפרדת המקורות שמציעה פרופ' נועם, ברור שלפני הבבלי עמד נוסח של ה'סכוליון' שבו כלול סיפור פך השמן. ומקור זה מוגדר כברייתא שהרי נקרא שם 'תנו רבנן'
כדאי להעיר שגם ברוב עדי הנוסח של מגילת תענית מופיע נס פך השמן. האם בכולם 'הושתל הסיפור בזרוע' בעקבות הבבלי? עצם הוכחתה מהאו"ז שבנוסח מג"ת שלפניו לא היה סיפור פך השמן, אינו מתחיל. האו"ז מעתיק מתוך המגילה את הקטע המבסס את שיטתו של רבו ר"י שירליאון, ולפיכך אין לו צורך להעתיק את כל דברי המגילה.
לגבי 'מגילת אנטיוכוס'. מי שטען לייחוס לשונה לארמית של המאה ה-2-5 היה חוקר הארמית פרופ' מנחם צבי קדרי. וגם לפי הכתוב בה שאלעזר נהרג בהיותו 'מתעסק בקטילת פילא' היה מעשהו הירואי ולא 'פארסה' כדברי בר-אילן.
בברכה, ש.צ. לוינגר
אין כאן 'אפילו'. יש שני סכוליונים והעובדה שהם נדפסו מעורבבים לא משנה את זה. אם מישהו רוצה להיות אידיוט דווקא הוא גם יכול לטעון שאין בכלל סכוליון והכול חלק מהמגילה (כפי שהיא נדפסה).
לפני הבבלי עמד סכוליון עם זה. זה נכון. מה מקורו איני יודע. העובדה שלפני הסכוליון הובא המינוח 'שנו חכמים' לא נראית לי מוסיפה הרבה.
אין 'רוב עדי הנוסח של מגילת תענית'. יש שני נוסחים שונים לגמרי ולכל אחד מהם עד ישיר אחד בלבד. בנוסח אחד הנס לא מופיע. בנוסח אחר הנוסח מופיע בעד הישיר, אבל קל לראות שהוא משובש, ובעד עקיף זה אכן לא מופיע. לא צריך להיות גאון בשביל להבין לבד שכנראה העד הישיר הושפע מהגמרא. זה לא שהאור זרוע מפסיק באמצע הציטוט, אלא שהוא מביא דברים שונים. אם היית טורח לקרוא היית רואה.
פארסה והירואי לא סותרים זה את זה. בר אילן טוען שמחבר מקבים א' חשב שזה מביך למות בטביעה בתוך פרש פילים. דומני שזה גם מה שיחשבו רוב האנשים, וחלקם גם יתלוצצו על מי שטבע בג'ורה. אז אתה חכם ומשכיל ומבין שהעיקר כאן הוא הגבורה והנסיבות לא יכולות להיזקף לחובתו, אבל הטענה של בר אילן היא שסביר שמחבר מק"א ישנה את הסיפור בגלל זה.
גם בלי הנוסח הרחב' (של הדפוס הראשון, כ"י וינה קיימברידג' וכו'), גם בנוסח הברייתא המובא בבבלי, גם בכ"י אוקספורד, וגם ב'מגילת אנטיוכוס' (שתוארכה ע"י פרופ' מ"צ קדרי למאה ה2-5. ראה בספר בר-אילן ב (תשכ"ד), עמ' 211-213) נזכר נס פך השמן.
פשיטא שרבי יהודה ה"ר יצחק שבאו"ז המצטט ממגילת תענית, מעתיק רק את הקטע מהמגילה המבסס את דבריו. ואין ללמוד מדבריו שבנוס המגילה שהיה לפניו לא הוזכר נס פך השמן. אתה יכול לראות את לשונו בהלכות חנוכה סימן שכא.
בברכה, ש.צ. לוינגר
אתה מבלבל כל כך הרבה דברים, וכמה שאני מנסה להסביר ולסדר כנראה לא יעזור.
מסתבר שהיו לפחות 3 חיבורים של פירוש למגילת תענית (אלה חיבורים שונים אף שהם קשורים, לא עדי נוסח כפי שאתה מתעקש לקרוא להם). אחד מהם מיוצג ע"י כ"י פרמה והנס לא מוזכר בו. השני מיוצג ע"י כ"י אוקספורד, ואף שהנס מוזכר בכתב היד ברור שהנוסח שם הוא פגום, ולכן יש לסמוך על האו"ז שהוא עד עקיף לנוסח זה. כך שהנס מוזכר רק בזה של הבבלי. אגב, גם במקורת ארץ ישראליים אחרים מובא הקטע על חנוכה וכמובן שללא נס פך השמן שכנראה היה מצוי רק בבבל. כמו שכבר כתבתי, אף אחד לא למד מהאו"ז שנס פך השמן לא הוזכר אצלו אלא רק כיצד יש לתקן את הנוסח הפגום של הסכוליון בכ"י אוקספורד. לאחר התיקון הנס ממילא לא מוזכר. קצת הבנת הנקרא לא תזיק.
מגילת אנטיוכוס לא קשורה לעניין הסכוליון למגילת תענית ולא הבנתי מדוע הזכרת אותה. כאמור, מקובל בקרב החוקרים שהיא מאוחרת בהרבה לבבלי. כאמור, אני לא מבין בזה, ואם באמת היא מוקדמת יותר הרי שזה מקור שני שהנס מוזכר בו.
קטע מעניין שפורסם היום, שמראה כי הציבור הדתי הסתייג במידת מה ממיתוס 'נס פך השמן':
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer