סוגיית ההצבעה

בספר "שתי עגלות" הרב מקדיש פרק שלם לתת מענה לבעיית ההצבעה והשיום, הבעיה בתמצית היא שנראה שבלתי אפשרי להבין שם של דבר כהצבעה עליו, בעוד ההבנה הפשוטה היא שכאשר אנו אומרים "ניצן הוא אדם טוב" אנו מתכוונים להצביע על האדם בשם ניתן ולטעון עליו שהוא אדם טוב, פילוסופים אנליטיים (כמו בטראנד ראסל במאמרו "על ההצבעה") הראו שישנם משפטים בשפה שפירוש כזה נראה בלתי אפשרי, כאשר אנו אומרים "כוכב הבוקר הוא כוכב הערב" אנו מדברים על אותו יש, אם השם "כוכב הבוקר" מצביע על הכוכב והיש "כוכב הערב" מצביע על הכוכב – אז משמעות האמירה היא "הכוכב הזה הוא הכוכב הזה", בעוד שהאינטואיציה הפשוטה היא שיש לאמירה כזו משמעות ברורה, הרב מנסה לפתור את הבעיה באמצעות הגישה האפלטונית שמייחסת מעמד אונטולוגי כל שהוא למושגים ולרעיונות, הטענה היא שהמושג שנקרא "כוכב הבוקר" זהה במציאות הריאלית למושג שנקרא "כוכב הערב", שני המושגים הללו באים לידי ביטוי בכוכב אחד, אך הפתרון הזה נשמע מוזר ומשונה, האם באמת רעיונות כמו "כוכב הערב" ו"כוב הבוקר" קיימים בעולם האידיאות? ומה נעשה בנוגע לאמירה כמו "איוב לא היה ולא נברא", האם גם שם אפשר לומר שהמושג "איוב" קיים בעולם האידיאות? ואם מישהו אומר "השולחן השמאלי זה השולחן הימני", האם גם שם נפרש שהכוונה היא שהאידיאה של השולחן השמאלי והאידיאה של השולחן הימני מתממשים בעצם קונקרטי אחד? האם לא יותר קל לומר שאנו יכולים להבין משמעות של מושגים גם בלי לטעון שהם קיימים?