סיבתיות ובע"ח
ערב טוב!
1- כיצד יתכן שבע"ח מבחינים בסיבתיות, הרי הסיבתיות אינה אמפירית ולא נלמדת מן הניסיון (שהרי המקסימום שנלמד זה קדימות בזמן ופיזיקלית), וכי יש להם הגיון אפריורי?
לכאורה התשובה היא שהם אכן לא מבחינים בעיקרון הלוגי אפריורי של הסיבתיות, אלא הם רק מגיבים על פי התנייה פבלובית, אולם על כך ק' לי שמתוך אינסוף אפשרויות מדוע הם מותנים דווקא כך?
2- עוד אשמח לשאול, הרי ילדים לא נולדים עם עיקרון הסיבתיות, אלא הם לומדים זאת עם הזמן. וא"כ עד כמה שבקטנותם הם רק מותנים (כגון שכאשר אמא באה, הם יודעים שיאכלו וכו'), מתי וכיצד אנו מבחינים בעיקרון האפריורי?
3- מי אמר שאנו באמת מבחינים אפריורית בסיבתיות, אולי אנו רק מותנים ופשוט מגדירים זאת באופן שימושי בשיח כעיקרון סיבתי, אולם אין יותר מכך כלום?
תודה רבה!
אפי' ילדים לא