סמכות המלך וסמכות בית הדין
שלום מיכי,
בחלק שני של הספר מהלכים בין העומדים הסברת שלאחר החורבן סמכויות המלך נמסרו לבית הדין.
לאחר מכן, בפרק העשירי (עמוד 156), במהלך דיון בנושא "טעמה דקרא" הצגת את סוגית "נזקי השור" כדוגמה לדרישת טעמה דקרא בניגוד, כביכול, לכלל שאין לאין לפרש פסוקים בפרשנות תכליתית.
רציתי להציע הסתכלות נוספת על הנושא: האם יתכן לומר לאור דבריך בפרק שני, שסוגית נזקי השור הם במסגרת סמכויות המלך ולכן הכלל "אין דורשים טעמה דקרא" אינו רלוונטי במקרה הזה?