סנדק
שאלה לחבר שלי:
חברי יהודי שומר תורה ומצוות, אבל אביו הוא לא מאמין (היחסים ביניהם הם לגמרי נורמליים, כמו כל אב ובן).
אשתו בהריון, והוא היה רוצה שאביו יהיה סנדק. הוא רוצה לכבד אותו, כמו כולם הוא רוצה שאביו יהיה הסנדק לבן הראשון שלו. האם יש בעיה הלכתית (או אחרת) בזה ? האם מומלץ ? הוא שמע שהתינוק לוקח מהמידות ודברים אחרים מהסנדק שלו, האם יש להתייחס לזה או לא ?
אין בעיה הלכתית בסנדק מכל סוג שהוא כי סנדק אינו עניין הלכתי בכלל. אבל מקובל שיש עניין לא לשים סנדק לא ראוי. אני לא מאמין בהשפעות מיסטיות מהסנדק לילד, ואולי יסוד הדברים הוא בהשפעה של עצם מתן הסנדקאות לאדם כזה על האנשים שמעורבים בעניין. אני חושב שאם יש אי נעימות אין סיבה להקפיד בזה.
מה הכוונה ב״סנדק לא ראוי״ ? לא ראוי מבחינה אתית ? או גם אדם לא מאמין הוא לא ראוי ?
בס"ד י"א באלול פ"ב
הגר"מ מאזוז נשאל האם לכבד בסנדקאות סבא שאינו שומר תורה ומצוות, והשיב: 'ראיתי עצה טובה (בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל) שאפילו אם הסנדק אינו שומר תורה ומצוות, מכל מקום מי שמחזיק רגלי התינוק יהיה תלמיד חכם וירא שמים, וזה העיקר. וראה בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סוף סימן לה) ודו"ק' (מקור נאמן ח"ג סימן תתקכו)
בסימן הקודם נשאל הגר"מ מאזוז, מי קודם בסנדקאות, צדיק ידוע או הסבא? והשיב: '/הסבא עדיף. "עטרת זקנים בני בנים", וזה גם כיבוד אב!'
בברכה, מנשה ברקאי בוך-טרגר
דומני שקראתי על מקרה שהורו להתנות עם הסבא שישמור את אותה שבת, ואחר כך המשיך מדעתו לשמור 'שבתות הרבה'.
הרב מיכי, למה סנדק אינו עניין הלכתי? הרי יש הלכות הנוגעות לבעלי הברית (מותרים להסתפר/ לאכולבשר בתקופות שאסור וכו').
Ea
לא ראוי זה מישהו שאימו מודל טוב לחיקוי. מוסרית או דתית.
מאיר,
גם יש הלכות שנוגעות לעשיית צרכים, אז לכן נסיק שלא כל אחד יכול לעשות את צרכיו? הלכתית לא צריך למנות סנדק, אבל אם מסיבה כלשהי מישהו החליט לעשות זאת, אז הסנדק נחשב מבעלי השמחה וחלים שם דינים (אגב, בעיקר מנהגים) רלוונטיים.
שצ"ל,
נחמד לגלות שגם לת"ח יש חוש הומור. אני הייתי אומר לו שיקפיד שאדם שלמד מסכת תמורה יתן לו מתנה ביומיים שאחרי, ואז הסנדק יכול להיות כלשהו. לחלופין שת"ח ידוע ינקה לתינוק אוזניים.
גם לך כידוע יש חוש הומור, והייתי מצפה שתסביר גם לקוראים האחרים שזו בדיחה.
בס”ד י”ג באלול פ”ב
הרעיון של תפיסת הרגלים אינו סתם עניין של אחיזה, אלא של סיוע של ממש במעשה המילה. התפיסה מסייעת למוהל, ולכן היא חלק משמעותי מתפקידו של הסנדק. זו הסיבה שמינוי 'תופס רגליים' יר"ש, הוא פתרון כשהסנדק עצמו אינו כזה.
ובמיוחד כלפי מה שכתב מרא דאתרא "אולי יסוד הדברים הוא בהשפעה של עצם מתן הסנדקאות לאדם כזה על האנשים שמעורבים בעניין", אז אם ממנים במיוחד יר"ש לתפקיד מתפקידיו של הסנדק, יש בזה הצלה פורתא.
ואציין שאני מכיר אדם שתפס לעצמו 'חזקה' של מצווה, ובכל ברית בקהילתו (שאינה קטנה כלל) הוא מגיע כדי לאחוז את רגלי התינוק.
בס"ד עש"ק וברית שלומי מאתך לא תמוש תשפ"ב
יפה אמר קהלת שהחזקת רגלי הנימול בשעת המילה היא סיוע של ממש למעשה המילה, וכל מן דין כתובו לן, וכדברי קהלת 'שמר רגלך כאשר תלך אל בית האלקים'
בברכה,ס.ש. סיני
השנה כובדתי לראשונה בחיי בסנדקאות לנכדי סיני-מיכאל (שנקרא על שם סבו פרופ' מיכאל זנד), ואז נתחוור לי שפיסוק רחב של רגלי התינוק הוא עיקר העניין. רגשית זו מטלה לא פשוטה לסנדק, כי פיסוק הרגליים גורם לתינוק צער, אולי יותר מעצם החיתוך שהוא 'רגע כמימריה', והייתי שמח מאד אם היו מכבדים מישהו בעל ניסיון בפעולה זו המצריכה 'נחישות ורגישות'.
בס”ד י”ג באלול פ”ב
וגם יפה אמר מרא דאתרא שלשצ"ל יש המון חוש הומור.
בברכה,
שמריהו שלמה הלוי כנאפי הקרוי עמיעוז ירון שניצל”ר
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer