ספק משמעות לחיים – ובחרת בחיים?

אם אדם מאמין בתורת וודאי בX אז אין שום ספק שניתן לומר שיעשה את מה שהוא מאמין בו.
אך כאן כמובן נכנס המימד שבו האדם בעצמו מסופק מהי ה"אמת", ואם כך עולה השאלה מה עליו לעשות במצב זה. המיטב שיכול לעשות בחוסר הוודאות.
אכן אני לא בטוח שהשיקולים כאן יהיו דווקא שיקולים ערכיים כי הם נמצאים בחלקם באחוז של המשמעות לעומת המעין ניהיליזם המקביל.
אם ככה השיקולים צריכים להיות שיקולים חיצוניים (נניח פרגמטיזם?), אך חלק מהשיקולים הללו כמו פרגמטיזם לא תקפים בעולם שבו אין גיהינום אפשרי, עולם שהרב למיטב ידעתי תומך בו במידת מה.
ועל כן, מעניין אותי לשמוע מה דעתך המלומדת בנושא. האם לאדם הסובל המסופק די "בלשמה"?

ב. אשמח לשמוע את ההתייחסות לשאלה: האם האמירה שיש משמעות לחיים היא אמירה פרסקריפטיבית או דיסקריפטיבית?
ז"א האם היות המשמעות היא עובדה ניטרלית, אך הערכים הם אלו שיוצקים לתוכה את המימד הערכי, או שהיא בעצמה אמירה בעל תוכן ערכי.
ג. לגבי תוכן המשמעות, זה שאדם נולד בעל כורחו זהו פשיטא, אך כמובן שהוא בעל בחירה לא למות בעל כורחו, זה מה שהקדים בפ"א: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך"… ורק לאחר מכן "ועל כרחך אתה מת"… והאיסור לא מעלה ולא מוריד, הוא אם כבר רק מחליש וממעיט את האפשרות לאדם המאמין ואת היצר לגביו.
בכל אופן, כבר במילים אלו שמעתה "פשפש במעשיך", ניתן לפרשו בתפיסה היהודית של חשיבות המעשים 🙂 אז משמעות החיים מבחינתך היא כקלאסית שיוצאת מכתביך: מוסר + תומ"צ.
האם יש גם בארגז התכנים שלך נושא של הגשמה עצמית, בניין הנשמה? בניין השכל כפילוסופיא? או הקניית האושר כניו אייג'? או רק עבודה לצורך גבוה וככקבליסט אייג'?

ד"א השאלה הנשאלת, היא מגיעה פרט מהסקרנות שלי מעט לנושא הזה, זה גם בגלל שאני מדבר עם מישהו ששואל דברים בסגנון, ואני חושב שראוי לשמוע את האדם ממצב של הבנה ושיקול עיוני מקדים וד"ל… וניתן לדייק שהבנת זאת מ"שיעשה מה שהוא מאמין" דייקא.

צר לי, אבל אני באמת לא מבין את השאלה. כפי שכתבתי, איני מבין מהי "משמעות". זו מילה מעורפלת ויש לה קונוטציה פסיכולוגית (ולכן לא רלוונטית). האם לדעתו יש ציווי אלוקי? האם יש חובה לציית לו? אז זהו. אין ציווי, או אין חובה? אז ודאי שאין מה לעשות.
אם אתה שואל לגבי אדם שמסופק אם יש או אין ציווי, כאן זה שוב תלוי בסטנדרטים שלו, מה צריכה להיות רמת הוודאות כדי שיפעל. איני מבין את השאלה וגם לגבי מה שאני מבין איני יודע לענות על שאלות לא מוגדרות שכאלה.

במקרים הקשים כדאי להתחיל לדייק במינוחים.

משמעות זה משהו רגשי. החיים הם תופעה במציאות. וכמו שלאלקטרון אין רגש ואין משמעות כך לחיים אין רגש ואין משמעות.
למי שיש משמעות או שיש חוסר במשמעות זה לאדם. לא לחיים.

וכמו כל רגש אחר, והאדם צריך לנסות לברר מדוע הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש.

וכמו שהערתי באשכולות אחרים, "שאלת משמעות החיים" היא שאלה בפסיכולוגיה ולא שאלה בפילוסופיה.

ואפשר לסכם ולומר שיש 2 סוגי דברים שממלאים את האדם. דברים שקרו לו בעבר, או מטרות שליש לו לאדם לעתיד.

אם אין את 2 אלו, האדם ירגיש חוסר משמעות.

כמובן שמדובר במצב מסופק ולא בינארי, הנק' שאת לא יודע מה הכי נכון לעשות בדברים הללו היא בידיוק השאלה שלי…. אם זה היה ברור להדיא אז לא היה מקום כאן לשאלתי אני מקווה…

על הצד שיש משמעות ואין המשכיות, ז"א הכל בבחינת לשמה, האם כוחו לגבור על יצר וסבל?
לכאורה זה דילמת יצר ערך קלאסית, אבל כאן הערך הוא מסופק אז הוא לאו דווקא מכניע מבחינה מתודולוגית את היצר.