ספרי פר׳ ליבוביץ ואטלן ומסקנות הפוכות
הרב בספרו ״אלוהים משחק בקוביות״ שהולך בכיוון מסוים מפנה פעם לספר של ליבוביץ על השאלה הפסיכו-פיזית ופעם אח״כ של אטלן בנושא רמות האינטגריה. מצד שני הם הצהירו מפורשות שמסקנותיהם הפוכת מאלו של הרב: ליבוביץ הטיל ספק במציאות חלק לא חומרי בבני אנוש (נשמה/נפש…); אטלן טען (וכנראה עדיין טוען) שהוא אתאיסט בגלל ידעותינו המדעיות (בקיצור נמרץ).
איך הרב שהסתמך עליהם בדיוניו הגיע למסקנות הפוכות (לגמרי)?
תודה מראש
לא הבנתי את השאלה. וכי אם אני משתמש בספרו של מישהו אני חייב לאמץ את כל מסקנותיו?
לא.
למען האמת צריך לחלק.
לגבי ליבוביץ השתמשת בטיעון שהוא פיתח בספרו, לכן נ״ל ששאלתי מוסבת יותר על ליבוביץ (למה הוא לא הסיק את המסקנה המתבקשת מטיעון זה?).
לגבי אטלן, זאת היתה שאלה עקיפה: מה דעת הרב עליו (למרות שמו הטוב הוא התבטא בנוגע לשאלה שהעסיקה את הרב בספרו בהרצאה בלי נימוקים; כידוע הוא דטרמיניסט ומעריץ שפינוזה וכו׳).
שאל משהו קונקרטי יותר. אני לא רואה כאן מקום לכתוב חוות דעת כלליות.
שלום רב
שכחתי לחזור ולהשיב לך.
לגבי ליבוביץ שאלתי הייתה על הבעיה הפסיכו-פיזית. בספרך אתה מסביר שאין לנו מושג איך מתרחשים תהליכים מנטליים (ולא אופק לפתור שאלה כזן) ולפיכך יש נטייה להסיק שיש דבר שנכנה ״נפש״, ״רוח״ וכדו׳. אתה מתבסס על חיבור שחיבר ליבוביץ ״גוף ונפש – הבעיה הפסיכו-פיזית״. אולם בספר אחר (יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל) הוא מסביר שהוא לא רואה סיבה להסיק מסקנה זו. בעצם, האם לדעתך צריך לחלק בין הליבוביץ-המשגיח הרוחני של השמאל לבין ליבוביץ-החוקר (בדומה לחלוקתו בין רמב״ם-הפרשן לבין רמב״ם החוקר)?
לגבי אטלן, נכנסת לעיון בעניין רמות אנגרציה ורמות שונות של הסברים. אז אני תמה שהרב סומך עליו כי לענ״ד דברי אטלן מבולבלים. למשל, לדעתו אילו הרמב״ם היה חי בעידננו הוא היה כותב כעיקר ביג׳ העיקרים שאין אלוה (כי לדעתו זה נכון כשם שבזמן הרמב״ם ג׳ העיקרים הראשונים היו נכונים בגלל ההסכמה הכמעט מוחלטת עם דברי אריסטו ז״ל; נגד הבלבול הזה נכתב ספרך אם אני לא טועה, על כוונת הרמב״ם אני חולק אבל אכמ״ל). בנוסף, לדעתו היהדות אינה דת במובן המודרני (הנוצרי מימי אוגוסטינוס הקדוש) אלא דת במובן דומה לזה של דת אזרחית (כמו זו של רומא) והסיפורים שלנו מקבילים למיתוסים של יוון (הוא מחשיב את כל התורה כאל מיתוס ומוחק את ה״אמת ההיסטורית״ הטמונה בתוכה לא בהדיא אבל זה נובע מדבריו, ומדמה דברים שונים לגמרי ״קריעת ים סוף״ ״והעיבור ברוח הקודש של מרים״, בין נבואה לחוויות מסטיות שמאניסטיות וחוזר חלילה). זה מדגם, אבל נ״ל שהכוונה ברורה. לא קראתי את הספר המסויים שהרב שאב ממנו (הסתמכתי על הרצאות והספר האחרון שהוא הוציא לאור בצרפתית). בכבוד רב
גרשום, לא אכנס כאן שוב לעניין כי איני זוכר. דבר אחד אומר שאני לא מסתמך על אף אחד, לא לייבוביץ ולא אטלן. לכל היותר אני מפנה אליהם. לכ ןאיני רואה טעם להיכנס לסתירות בהגותו של לייבוביץ, מה עוד שלא הראית כאן שום סתירה..
וגם בלי זה, אני חושב שכל הערותיך על אטלן אינן רלוונטיות.
בסדר גמור.
אבל אז מה כן רלוונטי? בהרצאה (אין לי זמן למצוא את קטע האודיו המתאים כי היא ארכה כמעט שעתיים) הוא טוען שיש לטענה ״אין אלוה״ בימינו תואר דומה לטענות של ג׳ העיקרי הראשונים באסכולות האריסטוטליות-ערביות (ז״א שזאת מסקנה ״מדעית״). אולי הרב צודק שאי-אפשר להסתמך על מה שהוא אמר פעם אחת הואיל ודעתו לגבי האל אינו ברור (הוא עוקב אחר שפינוזה ככל האפשר ומוצא במקורות קבליים סימוכין; ייתכן שהכל מבואר יותר ב״ניצוצות הקרי״, לא קראתי אותם).
בכלל לא התכוונתי לדבר על דעותיו. הן לא רלוונטיות לדיון. אם יש לך משהו להעיר על טיעון שלי או שלו – נא להעיר. מה עניין דעותיו הכלליות לדיון על רדוקציוניזם מדעי?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer