סרטים עם מראות לא צנועים

במילים אחרות לפי שאלתך הוא פסק לך שאתה יכול לצפות אפילו שיהיה סצנות כאלו. שנאמר: 'והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך' [קהלת יא, ט].

אם אפשר להוסיף שאלה שאולי טריוויאלית ובכל אופן…
בסצנות הספציפיות האלו צריך להסית את מבטו?
לכאורה אדם שהולך ברחוב לא צריך כל הזמן להסית את מבטו לא? האם יש שוני בין המקומות? או שבשניהם צריך?
תודה רבה!

אני חושב שאין חובה (כך כותב הח"ח בבאר מים חיים), אבל מאד רצוי כמובן.

השאלה מה דינם של הרהורים אסורים שמתעוררים במצב כזה. האם זה פסיק רישא והאם מכניס עצמו לאונס זהו אונס. בכל אופן, רצוי מאד להסיט מבט.

מחילה אך לעניות דעתי, לא שונה סצנות כאלה בסרט משאר מראות אסורים.. וכמו שברחוב/במקומות ציבוריים שיש להיזהר בטהרת העיניים כך גם לגבי סרטים וסדרות למינהם.

מחילה מכבוד הרב אבל אולי הרב לא כל כך מכיר בתכנים המוצגים היום או ששואל השאלה לא הציג נכון את השאלה שכן בכל* הסרטים היום גדרי הצניעות לא נשמרים והרבה פעמים נפרצים בצורה טוטאלית – החל מנשים בלבוש לא צנוע וכלה בסצנות מיניות.

* (מלבד בודדים או סרטים של ז'אנר הילדים, אשר גם באלה, נרצה או לא נרצה, הדבר גורם להתבוננות יתירה בנשים)

שוב מחילה מהרב אבל לצערי אני מדבר מנסיון ומידיעה

שלום חדד.
לא רוצה להשיב במקום הרב, אבל נראה לי שלשיטתו אם מהות הסרט יש בה תוכן שחשוב לך אף שיש בו פריצות מותר לצפות בו משום ליכא דרכא אחרינא, לעומת זאת סרטים שכל עניינם הוא פריצות וגירוי היצר נראה שוודאי שאסור. בנוסף נראה שהרב סובר שגם ברחוב אם אתה הולך לצרכיך אינך צריך לחוש מהפריצות משום ליכא דרכא אחרינא, ואומנם כשיש פריצות רצוי להסיר המבט.
בברכה.

אכן

מה ההגדרה של חשוב כיף זה חשוב?

שיש תועלת בראייתו. כל אחד לפום דרגיה, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. לא כל דבר אפשר וצריך להגדיר. מה נחשב בהלכה: צורך גדול? הפסד מרובה? שינוי?

אם התירו לאשה ללכת עם פאה כי זה לא השיער שלה אז אפשר להתיר גם להסתכל בפיקסלים שמרצדים על המסך כיוון שאין שם בני אדם.

שיער באשה ערווה אינו משום הרהורים, גם אישה לבעלה אסורה בגילוי ראש בזמן ק"ש למשל, מראות אסורות בפיקסלים הם בבחינת הרהורי עבירה הקשים מעבירה.

אשמח למקור הדברים של החח בבאר מים חיים, כמו"כ מה הכוונה ראוי? או שזה אסור הלכתית או שזה מותר, הרי זה לא עניין מוסרי, וביהדות אין מעבר הלכה?

כלל ו אות יד.
ההלכה אינה רק חיובים. יש מידת חסידות, לפנים משוה"ד, ראוי וכדומה.

שיער באשה ערווה זה משום צניעות והרהורים. ולהבדיל בין הנשואה ושאיננה נשואה.
ומדובר במנהג שהפך לאיסור.

תודה.
פוסק, מה מנהג שהפך לאיסור? שיער של אשה (בלי להתייחס לחריגים) אינו גורם להרהורים בשונה ממראות שאינם צנועים, מה לא ברור?

מה שגורם להרהורים אלו דברים המכוסים. כלומר המנהג\איסור הפך את זה למקור להרהורים.

יש מקומות של שבטים פרימיטיביים שם נשים הולכות ללא כיסוי חלק עליון. וזה רגיל ולכן לא גורם להרהורים.

בהתחלה המעמד הגבוה נהג לכסות עצמו בהרבה פריטי לבוש ונשים את ראשן וזה חלחל לעם. בסוף זה הפך לאיסור.

לא הבנתי אייך הרב מצטט את הבאר מים חיים, הוא כותב בסוף הקטע שענייני עריות שאני משום שנפשו של אדם מחמדתן, ואסור להביט אפילו בלא מכוון.

אם אני מצטט זה אומר בהכרח שאני מסכים לכל מה שהוא אומר?