סתירה בעניין הסתתכלות וחשש הרהור

שלום הרב.
 
יש את המאמר המפורסם (?) של פרופסור שנרב על צניעות… ( https://bmj.org.il/wp-content/uploads/2019/12/29.2.Snerb_.pdf )
בין הדברים הוא מביא סתירה בין שתי סוגיות בתלמוד. ומתרץ איזה תירוץ ואומר שאין הדברים מתיישבים כל כך על הלב.
 
הסוגיה הראשונה בסנהדרין (מה.) שם מובא שהגמרא רואה סתירה בדברי רבי יהודה, התומך בסקילת האישה
ערומה אך מקפיד שלא להפשיט את הסוטה אם היה לבה נאה, וסתירה דומה
בדברי חכמים, שאינם מקפידים על גרימת הרהור לצופים בטקס השקאת
הסוטה אך סוברים כי אין האישה נסקלת ערומה. כדי לתרץ את דעת רבי
יהודה טוען רבה שחשוב להקפיד על צניעותה של הסוטה, שהרי ייתכן שתצא
זכאית מן הטקס ואז יתגרו בה פרחי כהונה שראו את בשרה החשוף, אבל אין
חשש כזה באישה שמוציאים אותה להורג, שבוודאי לא תהיה מושא להטרדות
לאחר מכן. כמו כן אין חשש שהצופים באישה המוצאת להורג יתגרו בנשים
אחרות, כי אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. רבא מתרץ את דברי
חכמים ואומר שחלק ממטרת טקס השקאת הסוטה היא לייסר אותה, ועל כן
חושפים את גופה, אבל הוצאה להורג עצמה היא ייסור כה גדול עד שאין מקום
להוסיף עליו;
 
שהנה בשום מקום במשא ומתן שבגמרא לא מובעת הסתייגות מגילוי בשרה של האישה
בפומבי בשל "דיני צניעות" האוסרים דבר כזה. הבעיות היחידות שעולות במהלך
הסוגיה הן הביזיון )ולכן לדעת רבנן אין מפשיטים את המוצאת להורג( וההרהור
)ולכן לדעת רבי יהודה אם לבה נאה אין מגלים אותו(. ברור שאם יש דיני צניעות
עצמיים, האוסרים על חשיפת בשרה של האישה בפני גברים, אין הבדל בין זקנה
לצעירה וגם לא בין "לבה נאה" ללבה מכוער.
גם באשר לגרימת הרהורי עברה לצופים מובעת כאן תפיסה מעניינת, האומרת
שחשיפת האישה בפני גברים יוצרת הרהורי עברה רק כלפי האישה המסוימת
 בהנחה שטבע הזכר האנושי לא השתנה שינוי דרמטי מאז ימי חז"ל עד
הזאת.
היום, מותר לנחש שאין כוונת הגמרא לטעון שראיית אישה עירומה לא תגרה את
יצרו של האיש, אלא שהגמרא אינה רואה בעיה בגירוי היצר ללא 'כתובת', כלומר
במקרה שבו אין חשש שהאיש יתגרה מאישה מסוימת.
 
ומצד שני במסכת עבודה זרה (כ.) נאמר, "'ונשמרת מכל דבר
רע' שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא
בבגדי צבעונין… שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה". אם כן, רואים
שעצם גירוי היצר הוא אסור;
 
יש לך איזה יישוב לסוגיות?
 
בתודה רבה