עד בחתונה חילונית
אם חבר חילוני קרא לי לעד בחתונה שלו, להגיע?
או דווקא לא להגיע ע"מ שיהיה לו עד פסול ולא יחולו הקידושין בשביל למנוע אח"כ למקרה של ממזרות.
אני שואל גם לגבי חילוני ש לא מעוניין בחתונה יהודית ועושה זאת משום שהוא מוכרח וגם חילוני שמעוניין בחתונה יהודית.
הרב במקום מחליט על תקפותו של הטקס. אם המדיניות שלו היא לעשות טקס תקף (כך סבורים רוב מוחלט של הרבנים) הוא בכל מקרה ייקח עד כשר. ואם הוא רוצה עד פסול הוא יעשה זאת בעצמו. שום דבר לא תלוי בך.
השאלה היא באופן תיאורטי.
אם אתה רוצה שהיא תהיה מציאותית, אז אני שואל מה המדיניות שלך?
המדיניות שלי היא לשים עדים כשרים. מכמה טעמים:
1. אתה אמור לאפשר לאדם להינשא כדת משה וישראל. אם הוא מחליט להיות עבריין זו בעיה שלו (הלעיטהו לרשע וימות). כעין זה הצלת מחללי שבת בשבת במלאכה דאורייתא (הם לא ישמרו שבתות הרבה, אבל רוב ככל הפוסקים קבעו שיש להצילם. אתה מאפשר להם לשמור שבתות, ומה שהם מחליטים לעשות בפועל זו בעיה שלהם).
2. שקיפות. אתה לא אמור לקבל החלטות על אדם במקומו. אתה יכול כמובן לסרב להשיא אותו, אבל לא לומר לו שאתה משיא אותו ולא לעשות זאת.
3. מבחינת הממזרות זו בעיה בכל מקרה (אבל כמובן זה מקרה נדיר מאד), אבל מבחינת העבירות אם הוא לא מחויב לתומ"צ עבירותיו אינן עבירות.
מה הכוונה שאם הוא לא מחויב לתומ"צ עבירותיו אינן עבירות?
בין תינוק שנשבה בין אנוס (שכלו אנסו).
מדוע הממזרות זו בעיה בכל מקרה?
אם אין קידושין, אז אין ממזרים. לא?
ולגבי השקיפות, ניתן לומר לו שאתה לא משיא אותו נישואין הלכתיים, בשביל שאם יבוא יום ואשתו תבגוד בו, אז לפחות ילדיה לא יהיו ממזרים.
ראובן,
אבל אם יש קידושין יש ממזרים. הסברתי את דעתי שיש לקחת עדים כשרים.
הצעתך לגבי השקיפות מזכירה לי את המדרש על "אנוכי עשיו בכורך". במחילה, משחקי המילים הללו לא עוזרים בשום מובן אמיתי. כשאתה משקר אתה משקר. ובכלל, מבחינה זאת עדיף לא להשיא אף אחד בנישואין כשרים וכך יימנעו הממזרים לגמרי. הרי גם אצל חילונים ממזרות היא עניין נדיר ביותר (כי משתמשים באמצעי מניעה כדי להימנע מלידה ממי שאינה אשתו).
אפשר לשמוע את דבריך במאמר הזה לגבי תינוק שנשבה. אבל מה שכתבת שם בהתחלה שגם בלי תינוק שנשבה, עצם זה שהוא בכלל לא מאמין מגדיר שאין למעשה שלו שם של עברה זה משונה מאוד, וכמובן שלא שייך ללמוד בזה מעשה ללא תעשה.
לשון הרמב"ם באיגרת תימן: שהתורה הזאת לא יוכל להימלט ולהינצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו בין ברצונו בין שלא ברצונו, אבל הוא נענש על כל מצווה ומצווה שבטל מן הצווים, כלומר ממצווה עשה, וגם ייענש על כל מה שיעבור ממצות לא תעשה. ולא יעלה על הדעת שבהיותו עושה החמורות שלא ייענש על הקלות כדי שיפקיר עצמו להם. אבל ירבעם בן נבט, שחיק עצמות, ייענש על העגלים שחטא בהם והחטיא את ישראל, וכמו כן ייענש על שביטל מצות סוכה בסוכות. וזה העיקר יסוד מיסודי התורה והדת, ולמדוהו ועשו היקש עליו.
מסכים לכל מילה של הרמב"ם. מה זה נוגע לדבריי? אני מסכים שכל יהודי חייב בכל המצוות ולא יכול להימלט מזה, ואני מסכים שהוא ייענש אם הוא עובר עליהן (רק במזיד כמובן).
כי הבנתי מדבריך שלעבירה של מומר שלא מאמין כלל אין שם של עבירה. אבל אם הרמב"ם מדבר על מומר וואומר שייענש על כל פרט, אז זה נחשב עבירה
הסברתי מה בין המומר של פעם לימינו.
מונח בדברי הרב שכאילו חילוני שמבקש מרב להשיאו, כונתו להשיאו כדת משה וישראל.
למיטב הבנתי אין רצונו אלא בטקס עם רב, וזה ממש לא מעניין אותו אם זה נעשה על כללי ההלכה הצרופים.
האם דברי הרמבם באיגרת לא סותרים את דבריו במורה נבוכים ומשנה תורה?
הרי לפי דבריו מטרת המצוות הם לכוון ולהכין את הנפש (או השכל) להשגת המושכלות. אדם שחטא חטאים חמורים מתרחק מן המושכלות, לא משיג אותם ולא זוכה לעולם הבא.
במצב זה לעבירות הקטנות אין משמעות, שהרי לא נענש בפועל עליהן.
אדם שהשיג את המושכלות למרות שלא שמר מצוות (אריסטו למשל) בוודאי שאינו נענש בכלל.
על סתירות כגון דא איני יודע להשיב. איני יודע מניין לרמב"ם מטרות המצוות. אבל הוא ודאי סובר שיש לקיים את כולן, וחלקן כנראה הן מצע והכנה לקראת העיסוק במושכלות. לכן בלעדיהן גם העיסוק במושכלות אינו שלם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer