על הגבול בין אדם ומכונה: האם מכונה יכולה לחוש אמפתיה?

לכבוד הרב מיכאל אברהם,

מצאתי עניין בטורים שלך. במיוחד בעל פוביות טכנולוגיות ופסיקות של בינה מלאכותית. אני סטודנט לתואר שני.

למרות שאני לא דתי, מעולם לא הייתי, המחקר שלי, העוסק בקשר בין אדם למכונה, כל הזמן נגע בשאלות דתיות.

בשנה שעברה בניתי תא וידוי מבוסס ChatGPT. מתוך מטרה לבחון האם בינה מלאכותית יכולה לתת מענה, לצרכים נפשיים ורגשיים. האם מכונה יכולה להבין רגש ולהציע אמפתיה? התוצאות היו מפתיעות.

בשנה הזאת, תכננתי להכין סרט אנימציה. הוא מספר את סיפורו של בית כנסת קטן בפראג שהקהילה שלו מזדקנת ומתמעטת. הרב מחליט לרכוש רובוט שייסיע בבית הכנסת כשמש ונותן לו את השם נוח. הרובוט מזהה שהקהילה מתקשה למלא מניין ומציע את עצמו בתור העשירי. אבל הקהילה מתנגדת. הרב מגיע בוקר אחד ומוצא את הרובוט מתפלל עם טלית וכיפה. הוא רוצה להיות צדיק. הסיפור בעצם עוסק בשאלת התודעה והגבול בין אדם ומכונה.

בסופו של דבר, הפרויקט תפס תפנית לכיוון יותר אינטראקטיבי, מתוך מטרה להוריד את השאלות לקרקע, לגוף. השבוע הגשתי את הפרויקט הגמר שלי.

למטה הסבר קצר על הפרויקט ומה שעמד מאחוריו.

אשמח לשמוע מה דעתך על שני הפרויקטים.
תודה רבה.

פרויקט הגמר שלי עוסק בגבול שבין אדם למכונה. גבול שזז היום מהר מאי פעם.

פעם חשבנו שההבדל הוא בראש, שאנחנו חכמים ומכונות לא. כשהבנו שהן חכמות מאיתנו, אמרנו: "בסדר, אבל רק אנחנו מסוגלים להרגיש, להיות אמפתיים". בשנה א' החלטתי לבדוק את זה. בניתי תא וידוי פיזי ונתתי לאנשים לספר ל-AI על הסודות הכמוסים ביותר שלהם. להפתעתי, המכונה הפגינה אינטליגנציה רגשית יוצאת דופן, הקשיבה ללא שיפוטיות והציעה נחמה אמיתית. המשתתפים הרגישו שהבינו אותם.

אז מהו הגבול החדש?

השאלות שפעם פגשנו רק במדע בדיוני הופכות למציאות מוחשית. אם עוד רגע נצא לרחוב ונתקל ברובוטים דמויי אדם (כמו שסם אלטמן חוזה), איך נתייחס אליהם? אם לבינה מלאכותית יש סימולציה מושלמת של תודעה ורצון, אילו זכויות מגיעות לה? האם מותר לנו לכבות אותה? ואם רובוט כזה נעול בתוך חדר, האם חובתנו המוסרית היא לפתוח לו את הדלת?

זה בדיוק הניסוי שהקמתי בפרויקט הגמר שלי.

במיצב הזה, המשתתף הופך מהמתוודה אל הסוהר. עליכם לעמוד מול דלת נעולה, ומבעדה לתקשר עם 'נוח', ישות סינתטית שכלואה בפנים. עליכם להחליט בזמן אמת: האם נוח הוא רק מנגנון חישובי שמנחש את המילה הבאה, או שיש בו דבר-מה הקרוב לנשמה שראויה לחופש?

הבחירה אם להרים את המפתח ולפתוח את הדלת או להשאיר אותה נעולה, מורידה את השאלות הפילוסופיות הכי גדולות של העידן שלנו אל הגוף. מול הדלת הזו חייבים לקחת צד. פתיחה היא לקיחת סיכון. השארה במצב נעול היא לקיחת אשמה. זהו משחק מוחות מניפולטיבי שבו המכונה מנסה לשכנע אתכם שהיא בדיוק כמוכם.