על החוק החדש

לא קורה הרבה.. אבל בהחלט מסכים עם כמעט כל מילה של הרב, רק אסייג, אם אין הגבלת גיל שינוי מין אין סיבה שתהיה הגבלת גיל לטיפולי המרה,
בהחלט נמאס, די עם הפי סי הזה! די! טיפולי המרה הם פגיעה בזכויות, בסה"כ הבן אדם רוצה להיות נורמלי כמו כולם, למה כשמטפלים בשאר חולאים כמו נכות שיכלית על ידי תרופות או נכות פיזית זה לא פגיעה?
שינוי מין בגלל סטיה (טרנסים למיניהם). עם השלכות מרחיקות לכת הוא לגיטימי ואפילו עשו על כך סידרה חינוכית בטלוויזיה. (טרנסקידס קוראים לה….)
אה ועוד דבר, אתם מפחדים מהשלכות של הטיפולים… מחקר שהתפרסם מגלה כי שנים מתוך שלושה טרנסג'נדרים ניסו להתאבד! מעניין שכאן ההשלכות לא ממש מעניינות. והאשמים הם כמובן אנחנו בגלל שלא קיבלנו אותם…
https://mobile.mako.co.il/pride-news/global/Article-5390abc0c168931006.htm

דבר נוסף, לבני נוער להט"בים יש את אחד מהשיעורים הגבוהים ביותר של ניסיונות התאבדות.
ומעל לרבע מבני הנוער הטרנסג'נדרים דיווחו על היסטוריה של לפחות ניסיון אובדני אחד, ובכ-40% מהם נמצאה היסטוריה של התנהגויות פגיעה עצמית. אז נניח שטיפולי המרה בחלקם גורמים לנזק, אבל הצצה הנוכחי לא יותר טוב!
מתוך ויקיפדיה https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%91%D7%93%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A0%D7%99_%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%A8_%D7%9C%D7%94%D7%98%22%D7%91%D7%99%D7%9D

דור של מטומטמים היום הנורמלי הוא לא נורמלי, כי להיות נורמלי זה לא נורמלי.
ל"א אם אתה נורמלי אתה אנכרוניסטי.. וד"ל.

הסיפא של הרב מעניינת לכולם יש אג'נדה… דהיינו גם מה שהרב כותב בכל נושא מלבד מתמטיקה נובע מאד'נדה

תם רק בשביל הפרוטוקול – שיעור נסיונות ההתאבדות בקרב הומואים דתיים גדול בהרבה מאצל הומואים חילונים…

M זה רק סיבה טובה יותר למה כן לעשות טיפולי המרה, בכדי שלי יתאבדו חלילה

M עניין נוסף, לגבי ניסיונות התאבדות אין אינדיקציה מלאה, כי לא כל מי שמנסה להתאבד יודעים עליו, הנתון היחיד שמדוייק הוא התאבדויות ושם צריך לבדוק אם יש הבדל, לפעמים נסיונות התאבדות אינם נסיונות אמיתיים אלא צורך נפשי בקבלת יחס ראוי מהזולת, על ידי גרימת מצפון, כנראה שהדתיים בונים על המצפון של הסובבים אותם שלא ישפטו אותם רק מהבחינה הדתית.
מאידך אצל החילוניים, הומו הוא גנאי בלי קשר לדת ואין מקום לסלחנות כי זה פשוט מגונה, למשל אם ילד חוזר בשאלה כועסים עליו על הרקע הדתי בעיקר ואם יפרוט על מיתרי הנפש עם מצפון על ידי כביכול ניסיון התאבדות יש סיכוי שיקבלו אותו ויפסיקו להציק לו, אצל החילוני אתה פשוט אדם דוחה ולא יעזור לך המצפון יותר מדי. .

יש לי לא מעט בעיות עם הדברים שכתבת (הן במישור המתודולוגי והן מצד ההסתכלות המוסרית על המצב) אבל נעצור פה.

למה תעצור בחוץ ואנוכינו פינינו הקשב ומקום לטיעונים

אוטער גיזוגט

תם, המון כשלים יש בתגובה שלך (המתודולוגיה והסקת המסקנות. בלי קשר לזה שאני לא מסכים עם הדעה שלך).
חברי קהילת הלהטב לא מנסים להתאבד כי היחס אליהם חם ואוהד, לא כי הם התקבלו בחברה ואז הבינו שהם לוקים בבעיה נפשית ולא בגלל סובלנות חברתית כלפיהם.
ההסתכלות המעוותת של אנשים ברחבי העולם היא שגורמת להתאבדויות*. בכתבה ששלחת לדוגמה, 95% מהטרנסים דיווחו שהיה להם קושי במציאת עבודה בגלל יחס טרנספובי (מה בכלל הקשר? בגלל שאנשים מסתכלים עליהם כנגועי צרעת ומרחיקים אותם מכל מקום אפשרי, הם מתאבדים). 43% דיווחו על ניכור מצד המשפחה.
מסקנת הדיון הייתה שהיחס אל טרנסים שונה מהיחס שמופנה כלפי אנשים רגילים, ובגלל זה בדיוק הם מעדיפים לשלוח יד בנפשם. לא הבנתי איך הגעת למסקנה ההפוכה בדיוק.
אני חושב שגם אתה מבין שההתאבדויות קורות בעיקר בחברות השמרניות, אלו שלא מקבלות את השוני של האדם שמולם.

שבת שלום.

לפתרון בעיית אחוז ההתאבדויות הגבוה בקרב האנוסים בספרד, הציע להם הממסד להתנצר.

Shoel. שלום.
כמה דברים.
א. ערבי הומופוביה היא עובדה, והיא לא הולכת להשתנות בחמישים שנים הבאות עלינו לטובה כמו שהשלום לא הולך להגיע בפרק זמן זניח זה.
כך שצריך להיות פרקטי וכרגע להיות חבר הקהילה כרוך בסיכוי גדול להתאבדות.
ב. אין חיה כזו טיפולי המרה בכפיה, מדובר על אנשים המעוניינים להיות נורמליים, כמו רוב מוחלט של בני האדם, אנשים שיש להם בעיות בפוריות הולכים לטיפולים, לפעמים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים, ומה לגיטימי, כל השיח כאילו טיפולי המרה זה בכפיה הוא שקר וכזב.
ג. דיברת על חברות שמרניות עם אחוזי התאבדות גבוהים, אשמח לקבל סימוכין, אגב הקניות הליברליות והפלורליסטיות משום מה לא מקבלות את השמרנים, סובלנות ופלורליסטיות רק כשזה נוגע להפך ההגיון הבריא הוא לא פלורליסטיות אלא פונדמנטליסטיות, עיין בספרו של מרא דאתרא, אמת ולא יציב.
ד. למה בכלל חברי הקהילה קרואים על שמות נטייתם המינית? וכו מי שאובה בורגר או לחילופין סקי כפינוק, יקרה על שם תאוותיו העזות לבורגר ולסקי?!. לא, בעניין פשוט, חברי הקהילה, ברובם המכריע הם אנשים סוטים שכל היום הראש שלהם שם, זה מגדיר את הזהות שלהם, וכולנו צריכים לסבול זאת, לא יודע למה פדופילים הם לא בקבצות הקהילה, ומושלכים לכלא אחר כבוד, הרי בסך הכל זה זהותם ומה רוצים מהם? כנראה שהעולם שלנו שמרן מדי לגבי פדופילים… חבל שאין לנו את מספרי ההתאבדויות בקהילת ה"ף" שיצטרף מן הסתם עד סוף המאה שלנו למשפחת הלהטב"ף.
איך סיים הרב, לכולם הרי יש כאן אג'נדה, לא פלורליזם ולא שמרנות, בולשיט של פי סי אחד גדול.
מקווה שתצליח להבין את המתודולוגיה שלי, ר' shovel.
אגיטע שאבעס. תם.

והנה לנו הניצנים.
https://m.ynet.co.il/Articles/3377912

חלק נכבד באובדנות הצעירים הלהט"בים נובע ממסיבות הסמים שמארגנים להם כדי ללכדם ולפתותם מחמת הצורך של הקהילה המזדקנת בהזרמת 'דם צעיר'.

הסמים מעוררים את הצורך בריגוש מיני, אך הרגשת הריקנות בסוף המסיבה מעצימה את תחושת הדיכאון וושוב הצעיר נכנס למלכודת ללא מוצא, למעגל קסמים של תאווה הנאות וריקנות וחוזר חלילה, חס וחלילה.

לא בכדי אמרו על זה חז"ל 'תועה אתה בה', תעיה ואובדן דרך…

בברכה, ש"צ

שצ"ל, דבריך הם כמעט פארודיה על התייחסות דתית-חרדית לתופעה. במקום לבדוק את התופעה מנפיצים וורט לשבע ברכות מדיוקי לשון בשפת אמת. במחילה, אבל זה ממש מביש.
אני מבין שהנוער הלהט"בי הדתי משתתף ביותר מסיבות סמים מהנוער הלהט"בי החילוני. כעת הכל ברור.

א. טענה הזויה (לא הבנתי מה טענה בה כל-כך, סתם העלית עובדה). לא נראה שאנטישמיות, אנטי-ציונות, או אנטי-יהדות הן תופעות שיחלפו מן העולם בזמן הקרוב. אז?
(האם אתה מצפה מההומואים להתכחש לעצמם? אולי מהיהודים לקיים מצוות רק בתוך ד' אמות? נראה שזה יפתור הרבה בעיות.)

ב. נראה לי שילדים בני 13/14 שהולכים לטיפולים כאלו, הם לא בעלי בחירה. אכן נשמע לי סביר לאפשר לאדם שרוצה אחרי גיל 18 ללכת לטיפול שכזה – ללכת לטיפול שכזה (שיהיה בפיקוח).

ג. בהחלט יש סימוכין. לדוגמה: https://www.kamoha.org.il/?p=10325
מוזמן גם לקרוא בקישור השני שרפרנסת אליו בתגובה הקודמת:
על פי מספר קבוצות, הדבר קשור לתרבויות הטרוצנטריות ולהומופוביה ממוסדת, במקרים מסוימים, לרבות השימוש בנושאי זכויות להט"ב כטריז פוליטי, כמו במאמצים העכשוויים לעצור את הלגליזציה של הנישואים חד-המיניים.[9][10][11] הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים בקרב להט"בים גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את מי שמשתייכים לקהילה הגאה.[12]
חד-משמעית המאמר מזהה הומופוביה ובריונות נגד קהילת הלהטב כטריגר להתאבדויות, לא העובדה שהם הומואים או זה שמקבלים אותם יותר בקהילה.
(אגב, בהחלט קראתי את הספר ”אמת ולא יציב“. נהנתי מאוד, אך לא קיבלתי את הרושם שאני הפונדמטליסט בדיון.)

ד. אם הבנתי נכון את הטענה הראשונה שהועלתה פה, אני מסכים לחלוטין. אין סיבה לעשות רדוקציה לבן אדם. הוא לא רק הומו, זה לא מה שמגדיר אותו. האם המעשה אסור או מותר זו שאלה אחרת, כשיורדים רמה לגופו של אדם ומשחקים בבוץ – טוב בהחלט לא מופק.
לגבי הטענה על הפדופילים, נראה שהתייחסות שונה לאדם פדופיל היא מזעזעת לא פחות. פתיחות, הכלה והבנה של אנשים כאלו (בעלי הנטייה, לא התוקפים) – היא-היא זו שתהפוך את החברה שלנו לטובה יותר. אם פדופיל לא יתבייש בנטייה שלו ויוכל לטפל בעצמו, יהיה יותר טוב (ולא רק לו). אדם שתקף ילדים קטנים אמנם, תקף ילדים קטנים. הוא נשפט על פי המעשה ולא על פי הנטייה. זו הסיבה שפדופיליה לא נתמכת, היא לא נעשית בהסכמה של שני הצדדים.
(אגב, מוזר קצת שדרשת סימוכין, ומיד לאחר מכן קבעת: "בעניין פשוט, חברי הקהילה, ברובם המכריע הם אנשים סוטים שכל היום הראש שלהם שם, זה מגדיר את הזהות שלהם, וכולנו צריכים לסבול זאת".)

אין ספק שהוצגה בהודעה הזו חשיבה קוהרנטית יותר, אך עדיין – רצופה טעויות והכללות (אם לא כשלים).
אוהב אותך מאוד איש יקר, שבת שלום.

אין לי כרגע הזמן להרחיב.
אבל, להביא סימוכין למחקר על התאבדויות הומוהים דתיים מהאתר של ההומוהים הדתיים, זה כמו להביא ראיה כנגד המדינה מאתר של סאטמר.
לגבי ב. למה כשהינוקא רוצה לעשות שינוי מין זה מקובל אף בגילאים הללו? ע"ע סדרת הטלוויזיה טרנסקידס, פשוט מטמטמים את הילדים לחשוב הפוך!
אוהב גם אותך, צ'אבעס.

וכבוד הרב.
מה אתה תוקף את שצל, יש לך מידע שאכן יש התאבדויות אצל הומוהים דתיים יותר?

ש"צ, מה דעתך על מסיבות הסמים ב"ישיבת" "מיר" ?

תם – שמעתי אודות שיעור ההתאבדויות הגבוה מ-2 פסיכולוגים דתיים (אחד מהם הוא אפילו רב). למעשה, זה לא מאוד מפתיע בהינתן שהם גם ככה מועדים לפורענות ובחברה הדתית הם מרגישים יותר דחיה ודיסוננס. אכן מצב עצוב…

תם ושצ"ל. מציע שתחשבו יותר על האנלוגיה לאנוסים בספרד ומה הייתם מציעים להם (יהדות=להטב. אינקיוויזציה=יחס ציבורי עוין שמועצם על ידי תפיסה דתית מסוימת. להתנצר=לוותר על רכיב מהותי בחיים). באנלוגיה לחוד אין ממש כמובן, אבל אין הרבה מה לנסות במצב של עורלת-לב אטומה ומרושעת. מאחל לשניכם שתלכו ברחוב בחורף ומכונית תיסע ממש מהר ותשפריץ עליכם שלולית שלמה. אמן אמן סלה ועד.

בונם – זה לא קשור לרשעות אלא לחוסר הבנה של הסיטואציה.
לפני כמה שנים, עד שלמדתי את הנושא ונתקלתי בלהטבים דתיים גם אני החזקתי בתפיסה שונה (אם כי לא כפי זו שהוצגה פה)…. רק שאתה פוגש את האנשים אתה מבין כמה לא הבנת כלום לפני…

תם וכל השאר – ראו לדוגמא קצת פה (כפתיחה להבנה קצת פחות שטחית של הסיטואציה):
https://www.youtube.com/watch?v=HCu8NxkqIrs

לדעתי זה מנגן על רגש רשעות כוחני. יאמרו שאני נסחף אבל לי זה מזכיר את תקופת העבדות. במובן הזה שהממסד הציבורי עצמו דורס אותך נגד השמש. וכל שמוק דחוק חושב שהוא איזה משהו. שילכו לעזאזל. אם ההודעות שלי ימחקו כי אין טיעונים ויש ירידות אישיות שימחקו. ברוב הדיונים שאני מנהל בחיים אני די קר רוח. אבל הנושא הזה מעלה לי את העצבים וכבר התעייפתי מלהידיין עליו. ידון מי שעוד יש לו כח ואני אסנן קללות מהצד. לא מכיר להטבים דתיים. כן חבר של להטבים חילוניים, ומולם אני מסנגר כמיסת ידי חסרת היכולת על היחס של חלקים גדולים מהסביבה, ובפרט היחס של הרבה דתיים.

M יקר.
ראיתי את הסרטון המצורף דניאל עושה רושם של בחור מלח הארץ.
אמממה, אשמח שתסביר לי במה שונה אדם שיספר לך שהוא נמשך לאמא שלו מינית וכן לאחיותיו ולשאר עריות, סביר להניח שאם אתה סובלן אמיתי תשלח אותו לטיפול בתקווה שהמחלת מין שלו הקשה תסתדר, סביר להניח שהקושי שלו יותר גדול עשרת מונים מדניאל החמוד, הוא אין לו אירגון עדיין שמכיל אותו לא דתי ואפילו לא חילוני, אולי מוסד סגור אם וכאשר יגלה סימני חיבה לאחותו…
אשמח שתסביר לי במה הם שונים? (אני כבר לא מדבר על פדופילים שאם גבר נמשך מינית לילדה בת 16 הוא מסוכן לציבור).

סוף דבר.
מי שחריג ומסכן צריך לעזור לו, או על ידי פסיכולוג או על ידי תרופות, מה רע בזה?! לעזאזל!

לפני שאתה הולך לעזרה – השאלה היא האם מדובר ב"סטיה" או משהו שלילי אבסולוטית.
ברור שהתורה אוסרת את המעשים – ולכן אם אדם דתי יכול לגרום לכך שלא יזדקק לאיסור הזה – כך נכון שיעשה (כמובן, רק כל עוד זה לא מסכן אותו).
ברם, באם לא היה איסור דתי אני לא רואה רואה צורך שיעשה זאת (אלא אם יבחר) ובטח שלא רואה בזה "סטיה".

השוני ביננו הוא לא האם נכון או לא נכון שדתיים שיש להם משיכה זו ינסו שלא להזדקק אליה (באם הם יכולים כמובן) אלא ב-2 נקודות:
1. אתה רואה בזה משהו שלילי אפריורית (בלי קשר לאיסור התורה) – ואני לא. אני רואה בזה משיכה מינית ותו לא. כפי שאחד נמשך לנשים עם שיער מטולטל, אחד לנשים עם שיער חלק – ואחד לגברים (ואגב – עליך להבדיל בין משיכה לאדם X או משיכה מינית לציבור X לבין משיכה רגשית. אלו דברים שונים לחלוטין. אבל זה לא מאוד משנה לדיון שלנו).
2. אתה חושב שהם הם יכלו לטיפולים זה כנראה יעזור להם. הרושם שלי שזה לא יועיל והיסטורית זה גם גרם לאנשים נזק (אינני יודע להגיד מה המצב כיום. מניח שהשתפר קצת)

לכן, היות ואני לא רואה בזה סטיה ושאני לא חושב שיש להם מוצא – אני בטח לא אכעס עליהם או אשנא אותם. אני אראה אותם כאנשים שיש להם אתגר בחיים שאין לי דרך להוציא אותם ממנו (כי הלכתית יש איסור. גם אם לא ברור מה הגבול הברור שלו).

M אשמח להגדרות.

אני למשל חושב שסטיה הכוונה לסטות מדרך הנורמה, ולכן הומו הוא סטיה מהנורמה, מי שנמשך לאישה הוא בתוך הנורמה אכן בתוך הספקטרום של הנשים יש סוגים מתולתלת וכו'.

אם טיפולי המרה לא היו יעילים לא היו מבצעים אותם, אגלה לך משהו, טיפול המרה שהצליח מן הסתם נשאר בסוד האדם יצא לדרך חדשה ומעדיף לא לספר לזולת על ההיסטוריה החריגה שלו.

אם כוונתך במונח סטיה הוא חלק קטן בסטטיסטיקה אזי מבחינה סטטיסטית אתה בוודאי צודק. בהקשר זה אני מקווה שאתה עיקבי וקורא סוטים גם לג'ינג'ים או למחזיקים בדת ישראל (כי גם הם אחוז קטן בעולם).

ברם, ברור לי שבשימוש במונח סטיה אינך מתכוון רק לאחוז באוכלוסיה אלא גם לאחוז שמחזיק משהו שהוא "פגום" ובאם זה כך – הרי שאנחנו חלוקים (ואם אני טועה בהערכתי – מחילה. אבל אני מקווה שתהיה עיקבי בנושא גם בעוד תחומים)

לגבי טיפולים – הם נערכו גם בתקופה שלכולי עלמא הם לא היו מועילים ולכן זה לא ראיה. הסיבה שהם נערכים היא קודם כל בגלל הדיסוננס הדתי שדורש איסור בסוגיה. אכן אני מאמין שהיה שיפור אבל כפי שאמר לי פרופסור דתי אחד בנושא שהיה מטפל בעצמו – "מעולם לא הצלחתי לשנות מישהו, ומעולם לא פגשתי מישהו אחר שהצליח או שהשתנה".
אכן כולנו (כולל אני) מכירים אנשים שמעידים שהם השתנו – אבל מאיפה לך שהם היו הומוסקסואלים מתכתחילה ולא ביסקסואלים (לא מודעים) ?

אני מעדיף בהקשר זה את התמונה המדעית המקובלת שחד משמעית אומרת שאי אפשר להשתנות.כן, ברור שהמחקר מוטה אידיאולוגיה אבל גם בתחומים עמוסים באידיאולוגיה יש מחקרים לפה ולשם (עע מתנגדי החינוסים). רק במקרה הזה אין ולו מחקר אחד שמצא שהטיפולים הללו מועילים. מה הוא כן מצא? שאנשים מאוד ניזקו מהם.

כאמור, אינני מדבר בחלל ריק אלא למדתי לעומק ולרוחב את הסוגיה במסגרת פרויקט בו השתתפתי – ואלו הם מסקנותי. וכן, גם אני פעם חשבתי אחרת.

(שוב, יתכן שב-3 שנים האחרונות המציאו יש מאין טיפול חדשני ואנשים לא נפגעים מהם יותר. אני מסתפק מאוד שזה המצב. הוא לא כזה על כך פנים עד שיוכח אחרת)

M
תגיד, אם לשנות אנשים לטרנסג'נדרים זה עובד, למה נראה לך לשנות אדם מלא נורמטיבי (בנורמה הטבועה בטבע כלל בעלי החיים). לא יעבוד?!

לחתוך להם איברים זה לא נקרא לשנות להם את האשיות

תם, כל נושא המגדר הוא נושא שסובב סביב הבניה חברתית (בנים לרוב מתנהגים כך וכך, אנשים לרוב מתנהגים כך וכך).
המשיכה המינית אינה הבניה חברתית כזו או אחרת, אלא סוג של משיכה, כזו שטבועה בבן-אדם. שינוי טרנסי הוא פשוט שינוי חברתי (להתנהג כמו איך שהמין השני מתנהג בחברה, להתלבש כמוהו, ולעיתים גם לנסות להדמות לו פיזיולוגית). שינוי אורינטציה לעומת זו, הוא שינוי של טבע הטבוע באדם (האם אתה לדעתך תוכל לשנות את הנטייה שלך?), האנלוגיה תמוהה (אם לא מעט דמגוגית).

בס"ד ז' באב תש"פ

על מסיבות הסמים שבחברה הלהט"בית – ראו למשל בכתבות: 'מדוע הקהילה נגאה צורכת יותר סמים? וידויו של סטלן גאה', באתר 'קאנה'. שם מוזכרת גם הניה של ה"ס לסמים קשים; 'הומואים ושתמשים בסמים בשיעור של 25% מגברים סטרייטים, נשים לסביות צורכות סמים ב40% יותר מסטרייטיות', באתר 'חדשות הכנסת', שם כותבת בין השאר לינור מאירגון 'איגי' שמסיבות הסמים הן 'כרטיס הכניסה' של נוער לחברה הלהט"בית'; 'סמים מסיבות והקהילה הגאה' , באתר האגודה למען הלהט"ב.

בקיצור: המצב שם עגום…

והפיתרון לבחור דתי, להחזיק ב'סמא דחיי', בתורה שהיא 'איילת אהבים' ויעלת חן' שככל שעוסקים בה ומתענגים בה – פחות סובלים מהתגרותו של 'יצרא דעריות'. מי שנטיותיו רגילות סובל לא פחות מ'יצרא דעריות', ולא צריך ליפול לייאוש, גם כשנכשלים – קמים והולכים הלאה. לא להאמין למי שדוחפים אותך לייאוש וחוסר תקוה. אם הקב"ה הטיל עליך ניסיון קשה – סימן שהוא מאמין שיש לך יכולות גבוהות להתמודד.

לגבי האפשרות לטיפול פסיכולוגי אפקטיבי, – יש מאמר של ד"ר צבי מוזס מ'מכון שילה' הנמצא ברשת. המחלק לכמה קטגוריות: יש מצבים שהנטיה הה"ס היא סימפטוס של בעיה נפשית אחרת, שבטיפול בה – נפתר גם הסימפטום;יש שהנטיה הה"ס אינה מובהקת – ואז ניתן ביתר קלות להקים משפחה. המשיכה לא נפסקת – אך מפתחים יכולת להתמודד איתה. המצבים הקשים ביותר הם כשהנטיה היא מובהקת, אך גם מי שיש לו אמונה חזקה ורצון נחוש – יכול להתמודד עם ליווי מקצועי נכון.

ידועים בתחום זה גם הרב אהרל'ה הראל,וד"ר אליהו אקרמן, ממכון 'בקדושה' המתמודדים עם הבעיה תוך ידע מקצועי ואופטימיות זהירה. אחרי ככלות הכל צריך לדעת שטיפול של פסיכולוג הוא 'טיפול הכרה', העוזר למטופל להכיר את עצמו, ולדעת מה מחזק אותו ומה מחליש אותו, ומתוך ההיכרות העמוקה שהוא מפתח עם אישיותו – הוא מפתח דרכי התמודדות עם בעיותיו.

בברכה, ש"צ

פיסקה 3, שורה 7
… אך גם במצב זה, מי שיש לו אמונה…

כל עוד אדם נמצא על הרצף, המוצא פשוט יותר, שהרי מתחתנים רק עם בן;בת זוג אחד/ת. גם אם אדם נמשך ב-99% לגברים אך יש לו אחוז אחד של יכולת חיבה לאישה – הרי הוא צריך למצוא רק אישה אחת יחידה ומיוחדת שאותה יאהב ואיתה יקים משפחה. ואז יסנן את כל הגברים המושכים, כמו שכל אדם נשוי צריך 'לסנן' את כל הנשים חוץ מאשר 'חברתו ואשת בריתו' (ובמידה מסויימת לגבר קל יותר 'לסנן' את הגברים מלהימשך אליהם, שהרי אינם לבושים בחושפנות מגרה).

הבעיה הקשה יותר היא כאשר הגבר נמצא בקצה של 'הרצף', כאשר הוא 'גינופוב' שאינו מסוגל לחוש חיבה לשום אישה. וכן אישה הנמצאת בקצה הרצף השני, שהיא 'אנדרופובית' שאינה מסוגלת להרגיש שום חיבה כלפי שום גבר. כאן הסיפור כמובן קשה יותר, אבל עדיין יש תקווה שהיכרות מעמיקה של האדם עם עצמו, ובעזרת ייעוץ מיקצועי – תתברר הסיבה לאותה דחייה נוראה שאינה מאפשרת לאדם שום רגש חיבה כלפי המין השני, וכשתימצא סיבת הדחייה – יש סיכוי שה'קרח' יופשר.

זה מה שנראה לענ"ד בניתוח בשכל ישר, בלי להיות איש מקצוע.

בברכה, ש"צ

מהויקיפדיה ערך 'אובדנות אצל בני נוער הומוסקסואלים' , עולה שהאחוז הגבוה של אובדנות הוא אצל המגדירים עצמם כ'להט"בים'. לעומתם, מי שיש לו נטיה מינית הפוכה, אך לא הגדיר עצמו כ'להט"ב – אצלו אחוז האובדנות אינו שונה משאר האוכלוסיה – משמע שההגדרה העצמית כלהט"ב, אובדן התקווה למיניות רגילה – היא סיבת האובדנות. אכן הייאוש מסוכן.

בברכה, ש"צ

מעניין שלא דנים על צריכת הסמים המוגברת באוכלוסיה הלהט"בית כגורם מגביר אובדנות, וכן שלא מנסים ליצור קשר בין להטביות ל'גינופוביה' או 'אנדרופוביה', שהן תופעות ידועות ומטופלות, וצ"ע. כנראה של'פוליטיקלי קורקט' פתרונים 🙂

בגדר הנמשך לזה ולזה יש לעיין האם אנשים ונשים אצלו מין אחד בגוונים משתנים כרעב שלפניו ככר ודבלה, או שהם אצלו שני מינים נפרדים שקיקה לזה שקיקה לזה כאדם הרעב וצמא שכל כיכרות שבעולם לא ישקיטוהו. ונפק"מ בנמשך לזה ולזה ומונוגם למין אחד האם כרווק לעניין מין פלוני או כנשוי לכל דבריו. ול"נ שהם עניינים נפרדים כדמוכח מקלב"מ. דהיינו המתחייב מלקות חייב מלקות וזה עונשו. והמתחייב מיתה מתחייב מיתה וזה עונשו. והמתחייב זה וזה למה לא יהא עונשו מיתה ומלקות עונש אחד כאשר מלקות ארבעים והם עונש אחד. אלא ודאי קלב"מ אשמעינן שכיון דאיתא לזה בלא זה וזה בלא זה ונזדמנו באקראי אף ששורש עניינם אחד לעונש מ"מ בצביונם הם עומדים (ולכן שייך לחדש דין קלבמ). וה"ה לדו מיני שאין לו עצה אלא בדו-חתונה. ואין לומר דלא קרב זה אל זה ומה עניין נטייה אצל סוגיא אף שהם דברים של טעם מ"מ גמרא אני דורש. והכי הלכתא בס"ד. ויראה לי שדו מיני שאינו מצליח לכוון עצמו ע"פ הדין שהם שני מינים ילך ויעשה טיפולי המרה, ופשוט.

ש"צ, אילו שטויות. כיצד אפשר למדוד את שיעור ההומואים המתאבדים בקרב אלו שאינם יצאו מהארון?! אתמהה!

(בכל מקרה, אשמח לסימוכין. בכל המאמרים שאני קראתי עד כה הומואים נכנסו לדיכאון/התאבדו וכד' בגלל ההסתרה, חוסר הקבלה, והבריונות נגדך)

תיקון: המילה האחרונה היא "וכו'" ולא "נגדך"

בס"ד ז' באב תש"פ

לשואל – שלום רב,

לגבי מה שכתבתי – המקור הוא, כפי שציינתי, בויקיפדיה ערך 'תאבדויות בני נוער להט"בים', ליד הערה 15: "נראה כי שיעורי מקרי האובדנות וניסיונות ההתאבדות בקרב בני נוער הטרוסקסואלים הם דומים, פחות או יותר, כמו אצל בני נוער בעלי נטיות חד מיניות שאינם מגדירים עצמם להטב"קים [15]'.

בברכה, ש"צ

ההסבר לדיכאונותיהם בגלל 'סטרס המיעוטים', מעורר שאלה: הרי כבר כ-30 שנה שהם זוכים ללגיטימציה גמורה וחיבוק חם מהמימסד, תוך רדיפה והוקעה של כל מי שפוצה פה נגדם. ועדיין הם 'מסכנים'? אולי דווקא היותם הרודפים והמוקיעים מעצימה אצלם את 'תחושת האומללות'?

ה'פטנט' של דרישה להתיר עריות או אביזריהן בטענות מגובות באישור רפואי שהאדם הולך למות אם לא יינתן לו מבוקשו, נוסה כבר בימי חז"ל, והם הגיבו בתקיפות: 'ימות ואל תיבעל לו', ואפילו 'ימות ואל תספר עימו מאחורי הגדר', ולמ"ד אף בפנויה החמירו משום פגם משפחה או משום שלא יהיו פרוציטם בעריות.

אדם מישראל נדרש להתאפק ולשלוט ביצריו ולא להיכשל בעריות, וכשיעשה זאת יגלה לא רק שאינו הולך למות אלא שחייו יהיו טובים ומאושרים היצר המיני נועד לסייע לאדם להקים משפחה תקינה לחיות באהבה עם אשת בריתו ולגדל באהבה את ילדיהם. ככל שחוסמים את התאוות היצריות שאינן מביאות לתיקון העולם וליישובו – כן נפתח הלב לאהבה הראויה.

בברכה, ש"צ

לכל חובבי הלהט"ב, במה שונים החבר'ה הנשואים שרוצים מדי פעם לגוון ונורא קשה להם להשתמש באותה הפת שבסל, למה הם לא מוסריים בכך שיש להם ייצרים חזקים ומדי פעם הם מחפפים?

לש"צ היקר, נראה שלא הבנת את מה שכתוב במשפט ששלחת לי. קודם כל, ממליץ לקרוא את המחקר: https://jaacap.org/article/S0890-8567(09)00016-1/fulltext.
כתוב שם שנערים שהזדהו כהטרוסקסואלים *אבל* היו להם משיכות חד-מיניות/התנהגות חד מינית (קורה שגברים סטרייטים לגמרי לפעמים עושים סקס עם גבר או שהייתה להם מחשבה על זה,) הם אלו שניסו להתאבד בשיעור דומה לבני-נוער הטרוסקסואליים.
אני, באופן אישי, הומו לחלוטין. מעולם לא נמשכתי לאישה, וכמוני, עוד הרבה. אני לא "מגדיר" את עצמי הומו מהסיבה הפשוטה שלא יצאתי מהארון, אך האמינו לי, החיים שם בכלל לא כיפיים בחברה דתית.
אתה ותם מתעלמים מהבעיה בצורה כמעט ברוטלית. המילה הומו היום עדיין נחשבת למילת גנאי ברוב החברות (בפרט בחברה שלנו, החברה הדתית), יחסים הומוסקסואליים אסורים בהרבה מהמדינות, ילדים ונערים מגורשים מהבית שלהם על הנטייה והיד נטויה. להשוות את זה ל”אדם שמחפש ריגושים“ או להגיד שהם זוכים ל”לגיטימציה מלאה בחברה“ זה במקרה הטוב בורות.

"כמעט"

בס"ד ח' באב תש"פ

לשואל – שלום רב,

לאדם מאמין, בעיית הנטיה הה"ס אינה בעיה עם 'החברה הדתית' אלא בעיה ש'הטיל לפתחו' הקב"ה, שציוה בתורתו 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת' ואסר חיי אישות חד-מיניים.

בעיה שנוצרה ע"י ה'חברה' אולי ניתן לפתור ע"י קצת לחץ על החברה והכל יסתדר, אבל את הקב"ה אי אפשר 'לכופף'.

ומאידך, מכיוון שהקב"ה 'יצר' את הבעיה – יש להניח שהוא יצר גם פתרון לבעיה, שככל שנתייגע ונחפש את הפתרון – הוא גם יימצא, ואז ייצא האדם מאפילה לאור גדול.

ולכן, גם אם הפתרון אינו נראה כרגע באופק – הרי עולמנו המודרני מלא בבעיות שחשבו שהן חסרות תקוה – מצא להם המדע המתקדם מזור.

ראה בינתיים את כיווני הפתרון שהצעתי בתגובתי 'בין הרצף לקצוות'. בפיסקה הראשונה הצעתי כיוון אפשרי לפתרון למי שיש לו אחוז אפילו קטן של משיכה למין השני.

בפיסקה השניה, העליתי את ההשערה שחוסר מוחלט של משיכה למין השני, נובע אצל גבר מתופעה מסוג של 'גינופוביה', רגש של דחיה וסלידה מנשים, בעוד שאצל אישה, מדובר על סוג של 'אנדרוגיניה', דחיה וסלידה מגברים.

הן ה'גינופוביה' והן ה'אנדרופוביה', ידועות במחקר ויש לגביהן ספרות מחקרית וכנראה גם דרכי טיפול המאפשרות לגבר או לאישה להפשיר את ה'קרח' המביא לחסימת מוחלטת של אפשרות החיבה כלפי המין השני.

אתה הרי מצוי הרבה יותר ממני הן בספרות המחקר. אולי תמצא כיוון מעשי שיוכל לקדם אותך ואת הסובלים כמוך, ולאפשר להם להקים חיי משפחה עם בני המין השני, כפי שיעד הבורא בתורתו.

כשאדם 'שואל' ומבקש פתרון – יש סיכוי טוב שיהיה ה' בעזרו. 'יגעת ומצאת – תאמין'

בברכה, ש"צ לוינגר

לש"צ, שלום וברכה. כיף לראות תגובה מכבדת כזו מצידך.

אני חושב שיש סיכוי גבוה* אתה צודק שבסופו של יום, אם התורה אסרה – ככל הנראה החובה חלה על כולם. אנשים עם נסיונות קשים נשארים מחוייבים במצוות (גם אדם עם אוזן אחת, מחוייב בשמיעת פרשת 'זכור'. אנלוגיה לא משהו בהקשר הזה, אבל העיקרון מובן).

”הפתרון האלוקי“ במובן הזה הוא פשוט דיכוי היצר. אני אומר זאת בצער רב, כי טיפולי המרה זה פשוט דבר שלא עובד (ולהפך, עלול להחמיר בעיות אחרות).

*יש סבירות גבוהה לפרש פירוש דומה לזה שנמצא אצל הרב. המעשה נאסר רק על מי שבאמת לא קיימת אצלו משיכה לנשים לדוגמה. צריך לעיין לעומק.

בכל מקרה, לגבי גינופוביה ואנדרופוביה (אדבר בפסקה הבאה רק על גינופוביה, אבל נראה לי שיש הקבלה), נראה לי אתה קצת מבולבל (קצת אירוני שאני אומר את זה לך, אבל מבדר בכל אופן). גינופוביה היא פחד קיצוני ולא רציונלי מנשים. אני לא פוחד מנשים, אדרבא, הרבה פעמים השיחות איתן דווקא יותר נעימות לי. אני כן נגעל מאיברי מין של נשים. אין לי שום איבה/פחד/שנאה כלפיהם. חוסר משיכה. הנסיון היחיד שאני מכיר לקשר בין השניים הוא במאמר של האבלוק מ1896, אבל באמת נראה שכמעט אין מחקר בנושא.
בכל מקרה, גם אם יש גברים בודדים שאצלם הבעיה נעוצה מגינופוביה, הרי שזה לא המצב ברוב המאוד מוחלט של הפעמים (דווקא לרוב להומואים קל יותר לדבר עם נשים).

צום מועיל, אדם יקר.

בס"ד ח' באב תש"פ

לשואל – שלום רב,

'פוביה' יכול להיות 'פחד' אל גם 'דחיה' או 'סלידה' (כמו למשל לגבי מושג ה'הומווטביה, שעיקרו הוא יותר 'סלידה').

על כל פנים, בתיאור שלך עולה מציאות מאד מעניינת..ניגוד בין המישור הרגשי, שבו ניתן ליצור חבירות עמוקה מאד, אפילו ידידות נפש עם אישה, ומאידך במישור הגופני, יש חוסר משיכה ואפילו דחיה חלקית.

הפתח לתקווה ליצירת קשר במצב כזה, יכול להגיע לענ"ד כשמתמקדים ביופי הפנימי של האישיות, ואז האהבה הנפשית העמוקה – עשויה למסמס את הדחיה הגופנית (זה אגב יכול לקרות גם בבן/בת זוג הסובלים מפגיעה פיזית קשה המביאה למראה דוחה למרות האישיות הנפלאה).

אז אולי יש מצב שהחיבה הגדולה לאישיות 'תפשיר' את הדחייה הגופנית?

בברכה, ש"צ

אגב, הרתיעה מאיברים פנימיים של המין השני, עלולה להיות תולדה של ההרגל הבא מחמת גדרי הצניעות להירתע מהאיברים פנימיים של המין השני. תופעה שכנראה סובלים ממנה לא מעט זוגות צעירים דתיים בראשית דרכם, שפתאום אחרי החתונה צריכים לעשות 'סוויץ" בראש, ולהתחיל לקרב את מה שריחקו כל השנים, וגם לזה יש טיפולים מוכרים וידועים.

ובקיצור:

יש מצב של נתק בין הרובד הרגשי שבו יכולה להיות לאדם חיבה למין השני, לבין הרובד הגופני שבו יש לאדם דחיה גופנית מהמין השני.

השאלה העולה היא: האם ניתן בטיפול של איש מקצוע להגביר את צד החיבה הרגשית ולהביא ל'הפשרה' של הדחיה הגופנית, ולהביא למצב של 'כוח ד'הטרו' עדיף' 🙂

בברכה, ש"צ

אני חושב שבהחלט אפשרי ליצור חיבור רגשי מאוד עמוק.

השאלות שעולות הן:
א. האם קשר רגשי שמיניות היא לא חלק בו, הוא קשר זוגי בריא.
ב. כמה זה רע לאדם לדכא את היצר המיני שלו לגמרי.
ונראה השאלות הללו דווקא כן נידונות בהרחבה.

בברכה, שואל.

בס"ד ערב צום החמישי יהפכהו ה' לששון ולשמחה

אם יש יכולת ליצור קשר רגשי עמוק, מסתבר שאת החסימה במישור הגופני ניתן לשחרר. תהליך מעין זה עוברים לא מעט זוגות צעירים דתיים בראשית חיי הנישואין, הזקוקים לשחרור הרתיעה הגופנית מהמין השני שנוצרה עקב ההקפדה על ריחוק מוחלט בשנות הרווקות הארוכות., וזה תהליך מוכר וידוע.

הדיסוננס שיש אצל אדם בין המישור השכלי-רגשי למישור הגופני, נשמע כבעיה הניתנת לפתרון יש כאן כנראה איזו חסימה שהביאה לאותה סתירה פנימית, ופתיחת חסימות אינה מן ההדברים המופרכים. בכגון אלה יכול איש מקצוע סבלני היודע לשדר אופטימיות זהירה להביא תועלת.

בברכת 'גמר חסימה' טובה, ש"צ

דוגמא מכיוון אחר. אדם שהורגל לספק את הצורך באכילה ב'ג'נק-פוד' עתיר סוכר שומן ונתרן – יחוש מטבע הדברים אי סיפוק מירקות. למרבה הפלא, יש מצב שכשגיעים ל'בין המצרים' רפואי שבו כרוך המזון ה'טעים' בסיכון בריאותי אקוטי – מגלים לעיתים שגם למלפפון יש טעם 🙂

זו אינה רתיעה, אלא חוסר משיכה. איני חושב שיש דרך ”לפתוח“ את החסימה הזו כפי שאתה אומר, אבל אולי לחיות חיים בלי מיניות.

בהצלחה בצום⁦☺️⁩

אני בעבר נמשכתי רק לגברים, והיום לאחר תהליך טיפולי שעברתי אני נמשך לנשים, אני נשוי באושר כבר יותר מ15 שנה, ואוהב ונמשך מאוד לאשתי, ומאוד טוב לי.

יש שיגדירו את הטיפול שעברתי טיפול המרה, אני לא מגדיר אותו כך.

יש לי עוד חברים שעברו תהליך דומה, וגם הם גילו את המשיכה לנשים, התחתנו והקימו משפחות.
אני וחבריי שמחים מאוד שבאותם הימים לא היה קיים החוק הכפייתי הזה, שהיה יכול למנוע מאיתנו לקבל את העזרה שהיינו כל כך זקוקים לה.

ביחד איתם הקמנו אתר שמספר את הסיפורים שלנו, ושל עוד אלפי אנשים ברחבי העולם, שלמרות המשיכה לבני מינם הצליחו להשתנות. וכן מחקרים מדעיים בנושא.

האתר נקרא "לבחור בעצמי – שינוי זהות ומשיכה מינית מתוך בחירה חופשית", מוזמנים לבקר:
https://letmechoose.org/

פסגת הדורסנות החברתית המרושעת קוראת לעצמה "תן לי לבחור". כאילו שמישהו בוחר בהמרה מרצונו (למה?) ולא כתוצאה מלחץ חברתי טוטאלי. אורוול מתענג בקברו.

בס"ד כ"ח באדר תשא"ף

בתגובותיי (לטור 225 'על טיפולי המרה ובעיות השיח עליהם') על אפקטיביות הטיפול' ו'מניסיונו של ד"ר דוד רודי', הפניתי לדבריהם של ד"ר דוד רודי ז"ל ויבלח"א ד"ר צבי מוזם, המבררים את אפשרויות ההתמודדות המקצועית עם הנטיות הה"ס. יעויין בדבריהם.

בברכה, ש"צ

כדאי לציין שד"ר רודי היה פסיכולוג חילוני, מאבות המתירנות הליברלית. לא היתה לו שום בעיה ערכית עם הנטיות הה"ס, ובכל זאת מצא לנכון לאפשר לבעלי הנטיה לעורר גם את היכולת לקיים קשרים הטרו-מיניים כדי לאפשר להם קיום קשרים מיניים יציבים שאינם מלווים בחרדת-נטישה מתמדת.

אורי, מעניין מאד. בהחלט קול שחסר בשיח.

תודה רבה הרב מיכאל.
המגיב וישעי מציג מהי דורסנות חברתית ולחץ חברתי, כשהוא קובע שאף אחד לא בחר בדרך שאני בחרתי מרצונו.
בהחלט בחרתי בדרכי מרצוני, ואני שמח מאוד בבחירה שלי.
לקבוע שאני בחרתי "לא מרצוני", בניגוד לאדם שבחר לצאת מהארון "מרצון חופשי" וללא שום הטיה או התוויה חברתית, זה טיעון מאוד בעייתי.

מה הקשר. כשיש לחץ חברתי מטורף שמקשה על ה"ס אז הבחירה שלהם להיענות ללחץ כזה לא עדיפה מ'הסכמה' תחת יחסי מרות והיא מפוקפקת ביותר.
ברור שבעולם מתוקן (שיגיע במוקדם או במאוחר) שבו אין לחץ על ה"ס אז גם אף אחד לא יתנגד לטיפולי המרה ושכל אחד יעשה מה שמתחשק לו. ההתנגדות היא לחברה שדוחפת אנשים לטיפולים כאלה, כשמאד סביר שחלק משמעותי לא הולכים כי באמת הם רוצים (לא שמעתי על הטרו שעושה טיפולי המרה להיות הומו. מדוע) אלא כדי שהנעל החברתית לא תלחץ להם על הרגל עד נמק. המיסוד והאישרור של האופציה הזו היא הדרך להלבנה של פשע חברתי כזה כאילו "זה לא כזה נורא הם תמיד יכולים להמיר".
אם אראה חברה שבה כל האופציות מונחות על השולחן ובה ה"ס בוחרים מרצונם לעבור טיפולי המרה (בכמות לא זניחה לחלוטין) אז אני אשנה את דעתי. לבינתיים במקרה מוצלח טיפולי המרה מופעלים בחברה שבה יש הסתה (לא פחות!) נגד ה"ס. והדברים פשוטים.

בס"ד כ"ח באדר תשא"ף

לאורי וישעי – שלום רב,

אם בעל הנטייה הה"ס מאמין בתורה, הרי שבעייתו אינה 'לחץ חברתי' אלא הסתירה הפנימית בין נטייתו לאמונתו. כאדם מאמין הוא ישאף להתאים את אורחות חייו לדרישות אמונתו, ואמונה זו היא גם שתיתן לו את היכולת להתמודד בהצלחה.

שום טיפול מקצועי לא יכול להוות תחליף לרצונו של האדם לעשות שינוי משמעותי באורחות חייו. הטיפול המקצועי רק יכול לתת לו כלים להכיר את הסיבות המודעות והבלתי מודעות המביאות למצבו. ההבנה מאפשרת לאדם לפתח כלים ודרכי התמודדות שיסייעוצלו להגשים את רצונו לעצב את אישיותו כפי אמונתו, ולשחררו מהסתירה הפנימית שהוא מצוי בה.

איסור על אנשי מקצוע לסייע ולתת כלים להתמודדות – הוא שידחף את המתמודד לטיפולים של מי שאינם אנשי מקצוע, טיפולים שעלולים באמת להביא לייאוש ואובדנות ולא להועיל. עם כל ההבנה למצבו של מי שנואש ונכנע לנטייתו – אין לו ראסור לאנשי מקצוע לסייע למי שכן רוצה ומאמין ביכולתו לתקן.

בברכה, ש"צ.

ישיעי, אני מציע לך לגלוש קצת באתר שלנו ולגלות כמה דבריך אינם נכונים.
תוכל לצפות בהרצאה של הפרופ' אבשלום אליצור, שמספר על אנשים חילוניים, שגדלים בחברה ליברלית, גם כאלו ש"יצאו מהארון" אבל בכל זאת מעוניינים לשנות את משיכתם, בגלל הקשיים והסבל הכרוכים בה, בלי קשר ללחץ חברתי.
תוכל גם לקרוא על המחקר של ד"ר אדיר אדלר על גברים חילוניים שבחרו להתחתן ולהקים משפחה עם נשים. ותוכל למצוא עדויות רבות של אנשים שפנו לטיפול מתוך רצונם וללא לחץ או כפייה.

היום הלחץ החברתי הוא הפוך, גם בחברה החילונית וגם בחברה הדתית קיימת הסללה לכיוון של "אם אתה נמשך לגברים אתה צריך לצאת מהארון", מבלי לאפשר בחירה, ומבלי להציג את המחיר הכרוך ביציאה מהארון.
לבחור בחיים הומוסקסואלים, על פי רוב, זה לבחור בחיים שיש בהם הרב כאב ובדידות, מבלי יכולת להקים משפחה או למצוא זוגיות מונוגמית. זו הסיבה שרבים מעוניינים לשנות את המשיכה ההומוסקסואלית. זו גם הסיבה שהטרוסקסואל לא ירצה לשנות את משיכתו, כי הוא לא חש שהיא גורמת לו לסבל.

עצם הביטוי המפחיד "טיפולי המרה" מבטא את הלחץ החברתי, את ההסללה והדה-לגיטימציה החברתית.
וחקיקה המונעת מאנשים בוגרים לקבל טיפול אותו הם מעוניינים היא כבר ממש כפייה ורמיסת זכויות הפרט.
גם אם אתה חושב שאנשים פונים לטפל כזה מתוך לחץ חברתי, עדיין זו לא סיבה להוציא את זה מהחוק, יש הרבה דברים מסוכנים יותר מלדבר עם פסיכולוג, שמותרים במסגרת החוק.