על ערעורו של יום ותשובתך עליה

לדעתך התשובה על ערעורו המפורסם של יום [על הסיבתיות והאינדוקציה] היא שהשכל קולט ומכיר באופן בלתי אמצעי במושגים מופשטים אך אובייקטיביים וחיצוניים לנו. אתה מוסיף שזוהי ההוכחה האפיסטמולוגית לקיומו של אלוהים. כלומר, אלוהים הוא הדואג להתאמה בין ההכרה שלנו למציאות בחוץ.
שאלתי היא, מניין לך להניח שמקורם של אותם מושגים בשכלנו הינו באותם אובייקטים עצמם, כלומר שאנו עומדים על נכונות קיומם מתוך צפייה באותם מושגים אובייקטיביים חיצוניים [כמו הסיבתיות למשל]. אולי השכל אינו יוצר כלל אינטראקציה עם העולם החיצון, כלומר הוא לא צופה ישירות באותם מושגים אובייקטיביים חיצוניים, אלא שאלוהים הוא זה שמתכנת אותו לחשוב בצורה התואמת לעולם החיצון.
שים לב ששאלתי לא באה לטעון שאותם מושגים הם סובייקטיביים גרידא, אני טוען שאולי מקור ידיעתנו את אותם מושגים הינו מתוך מבנה שכלנו והכרתנו בלבד, אלא שאלוהים אירגן אותו בצורה תואמת לעולם כפי שהוא באמת.
כמובן שתוכל לענות שכך טוענת האינטואיציה הטהורה או כל מיני טיעונים אחרים שמצריכים להניח זאת, אולם עיקר השאלה היא האם ערעורו של יום לבדו זוקק את ההנחה הזו.