על שכר ועונש בעוה"ז ובעוה"ב

היי  מיכי
אולי,אולי , חלקתי  איתך כבר  את  רעיוני משכבר הימים,  אבל מכיוון  שרעיון זה נראה לי  בעל ערך רב,  אני  רוצה  להעלותו  עכשיו:
לפני למעלה מ20 שנה  השתתפתי  במפגש  של  קבוצניקים  עם מערכת "נקודה",  כל  אחד  מאיתנו  הציג  אז  את האני  מאמין  שלו:
אני אמרתי  שהגעתי למסקנה שהשכר המובטח  לנו בעוה"ז  ,  אינו  שכרו של  היחיד  [אחד על  אחד] אלא  כל  אחד  מאיתנו  הוא  כמו תא  ברקמה  חברתית.
  ככל שתאי הרקמה יוזנו  טוב יותר  כן יגדל חוזקה של  הריקמה,  לפעמים אין  ברירה,  והריקמה החברתית  נאלצת  להקריב  חלק מתאיה  כדי להבטיח  את עתיד כלל  הרקמה. ולגבי  השכר בעוה"ב ,אני  טוען  שמדובר  בדורות הבאים  שאנו  מחוייבים  אליהם ולרווחתם. אז גם אם  לא  נזכה  לראות את שגשוג  הדורות הבאים,  עלינו לעשות [כמעט]  כל  מאמץ  כדי  להבטיח  את  עתידם.
הרב יואל בן  נון  שהיה  באותו  מעמד,  אמר שהוא מסכים  עם  כל  מילה  שלי.
אני  מניח  שאתה  קרוב  לרעיונות  אלו.  אני  חושב שניתן להפיץ רעיונות  אלו  בציבור  היותר  רחב,  כולל  הציבור  הדתי.
מה  דעתך  על  תקוותי  שאם הרבה  אנשים  [בני כל  מיני  דתות!]  יאמצו  דרך  חשיבה זו,  תפחת  משמעותית  העוינות  הבין  דתית.  וזאת משום  שחלק משמעותי  מעוינות זו מבוסס  על  ההנחה, שהמאמינים  בדרך  הנכונה  יזכו  לגמול  אישי  הולם.
אם  אכן  משקלה של  ציפייה  זו יפחת  משמעותית,  בני  האדם  יהיו  פחות  לחוצים רגשית  שמא  הם  מפסידים  משהו  אם אין  הם  עובדים  את  האל  
כפי  שהורו  להם  רבותיהם,כמריהם  ואימאמיהם[כי  מי  שהורה  את דרכי  עבודת  האל,  ברוב  המקרים  הוא  גם  טיפח  בהם  את  הצפיות  לגמול  בעוה"ז  או  בעוה"ב!]