עמדת הליברטריאן לגבי דחף שאינו בר כיבוש

בספר מדעי החופש עמ' 87 מובאים שני חריגים שבהם גם הליברטריאן מודה שאין בחירה חופשית, הראשון הוא 'דחף שאינו בר כיבוש'.
האם הכוונה שבמקרה שכזה אין בכלל בחירה חופשית?
אם זו הכוונה, מדוע מקרה שבו "ההר הטופוגרפי הנפשי תלול מדי" (כמתואר שם בהמשך למשל האוכף) יהיה שונה מהותית ממקרה שבו ההר תלול פחות? או שמא ההבדל אינו אלא כמותי אלא שישנה רמה מסוימת של 'תלילות-ההר' שאי אפשר לדרוש מהאדם להתגבר עליה ולכן אין להעניש אותו על מעשים שכאלו?